ע"א 7844/98 יוסף דר, עו"ד נ. לשכת עורכי הדין בישראל

השופטת ד' דורנר:

בתאריך 26.10.98 דחה בית-המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא ורדימוס זילר), את התובענה שהגיש המערער כנגד המשיבים, לשכת עורכי-הדין, דרור חוטר-ישי וזכריה קורוליק, ואילו את קביעת הוצאות המשפט דחה ב15- יום, על-מנת לאפשר לצדדים להגיע ביניהם להסכם בעניין זה. משלא הגיעו הצדדים להסכם, חייב בית-המשפט את המערער בתשלום הוצאות משפט למשיבים בסך 60,000 ש"ח.

לאחר מתן פסק-הדין ובטרם פסיקת ההוצאות, הגיש המערער בקשה לפסילת הנשיא זילר מלהמשיך לדון בתובענה. בקשתו נדחתה, וכך גם הערעור שהוגש על ההחלטה.

בהחלטה שניתנה מפי המשנה-לנשיא לוין נכתבו הדברים הבאים:

לו נודעה עילת הפסלות למבקש לאחר פסק הדין, יש להניח שיכול היה לעורר אותה בגדר הליכי התקיפה המקובלים על פסק הדין; יתירה מזו: לפי תקנה 471ב לתקנות סדר הדן האזרחי, התשמ"ד1984- שומה על המבקש לעורר את טענותיו "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות", אך במקרה שלפנינו היו העובדות הרלבנטיות ידועות למבקש זמן רב לפני הגשת בקשת הפסילה, ורק למקרא נימוקי פסק הדין (שעליו הוא יכול להשיג בדרכים המקובלות) עלה בדעתו להגיש את בקשת הפסילה.

[ע"א 7492/98 יוסף דר נ' לשכת עורכי הדין, (לא פורסם)]

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור, בגדרו טען המערער, כי יש לקבל את תובענתו. לחלופין נטען, כי הנשיא זילר היה פסול מלדון בתובענתו, ועל-כן ביקש המערער, כי נבטל את פסק-הדין, ונורה על בירור התובענה על-ידי שופט אחר. המערער טען גם כנגד הוצאות המשפט שבהן חוייב.

טענת הפסלות אינה יכולה להתקבל.

המערער מיצה את זכותו להעלות טענה זו, המוסדרת בסעיף 77א לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. כאמור, המשנה-לנשיא בחן את טענת הפסלות שהעלה המערער במסגרת הליך הערעור על החלטת הנשיא זילר, ודחה אותה.

פסק-הדין לגופו מעוגן בראיות שבאו בפני בית-המשפט המחוזי, ומסקנותיו מקובלות עלינו. לא מצאנו בטענות המערער עילה להתערב בפסק-הדין.

עם זאת, הגענו לכלל דיעה, כי בנסיבות העניין הוצאות המשפט שבהן חוייב המערער חורגות מן המקובל.

אשר-על-כן, אנו מעמידים את סכום ההוצאות על 30,000 ש"ח.

בכפוף לשינוי זה, נדחה הערעור, ללא מתן צו להוצאות.