ע"א 7886/06 יוסף רענן- באמצעות אדיב עיאס נ. פאטמה חיג'אזי

א.בקשה לסעד זמני בדמות צו שיאסור על המשיבים לערוך כל עסקה במקרקעין, הידועים כחלקה 1 גוש 18585 (להלן המקרקעין). זאת, עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) מיום 28.6.06 ב - ת"א 1048/03, ה"פ 239/04.

ב.(1) משיבה 1 (להלן המשיבה) היא בעלת מחצית מהזכויות במקרקעין. ביום 16.12.84 נערך הסכם בין המשיבה למשיב 2 (להלן המשיב) לפיו יועברו זכויות המשיבה במקרקעין למשיב. כיוון שהמשיב לא עמד בהתחייבויותיו לשאת בתשלומי המיסים, הגישה המשיבה, באמצעות המבקש, תובענה למתן פסק דין המצהיר כי היא זכאית לבטל את ההסכם (ת"א 1297/04). בפסק דין מיום 17.1.95 נקבע, כי המשיבה זכאית לבטל את ההסכם וכי עם ביטול העסקה יהא עליה להשיב סך 10,000 ₪ למשיב. ביום 12.3.95 נרשמה הערת אזהרה על זכויותיה של המשיבה במקרקעין לטובת המבקש. זאת, בהסתמך על יפוי כוח, לפיו – כנטען – הקנתה המשיבה למבקש כשכר טרחה בשל ייצוגה בת"א 1297/04 הנזכר מחצית מהחלקה שקיבלה לפי החלטת בית המשפט. בשנת 2000 הגישה המשיבה תביעה נוספת כנגד המשיב, בה עתרה לפסק דין הצהרתי כי הסכם המכר בטל (ה"פ 365/00). ביום 20.11.03 נדחתה התביעה. ערעור שהגישה המשיבה על פסק דין זה נמחק לבקשתה (ע"א 1720/04; החלטה מיום 30.5.04 מפי הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ'). בהחלטה האמורה נדחתה גם בקשת המבקש לצרפו כמערער נוסף. בהקשר זה צוין, כי "למבקש עומדת, אפוא, זכות לפנות לבית המשפט ולבקש סעד שיבטיח את זכויותיו". נוכח האמור, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה למתן פסק דין המצהיר על בטלותו של פסק הדין שניתן בה"פ 365/00 ולבטלותו של הסכם המכר (ה"פ 239/04). בקשה זו נידונה במאוחד עם תביעה קודמת של המשיב, שעניינה מחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה על שמו של המבקש (ת"א 1048/03).

(2) בפסק דין מיום 28.6.06 קבע בית המשפט המחוזי, כי "נסיבות כריתת ייפוי הכוח מביאות למסקנה כי לא הושגה בין הצדדים גמירות דעת לביצוע עסקה במקרקעין" (סעיף 35), כי "לשונו של ייפוי הכוח אינה מלמדת שמדובר במסמך שנועד לשמש גם כהסכם מכר מקרקעין" (סעיף 38) וכי "למבקש אין כל זכויות במקרקעין מכוחו של ייפוי הכוח. הואיל ומסמך אחר המעיד על העברת הזכויות לא הוצג ... מתבקשת המסקנה כי למבקש לא עומדת כל עילה לדרוש את ביטולו של פסק הדין השני (בה"פ 365/00 - א"ר) או של הסכם המכר" (סעיף 46). אשר על כן נדחתה בקשתו ונתקבלה תביעת המשיב. על פסק הדין הוגש הערעור לבית משפט זה. כן פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (בש"א 11773/06).

(3) לבקשת המבקש, ביום 7.9.06 הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת. נוכח הודעת המשיב, לפיה הערת האזהרה נמחקה זה מכבר (ביום 28.8.06), נקבע כי התייתרה הבקשה לעיכוב ביצוע (החלטה מיום 3.10.06).

(4) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.(1) לטענת המבקש, דחיית הבקשה עלולה להסב נזק בלתי הפיך לו או לצד שלישי, שירכוש את זכויות המשיבים במקרקעין. מנגד, כך נטען, למשיבים לא ייגרם כל נזק אם יינתן צו זמני כמבוקש.

(2) התבקשה תגובת המשיבים. בתגובות נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים. עוד נטען, כי זכויותיו הנטענות של המבקש הנן בשיעור 25% בלבד משטחם הכולל של המקרקעין, ולפיכך אין מקום ליתן צו מניעה לגבי כל השטח; ומכל מקום, אם יינתן כל צו, יש ללוותו בערבות מתאימה, כיוון שהמבקש אינו משלם הוצאות אשר הושתו עליו בעבר.

ד.(1) תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בתקופת הערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". דרישה זו נובעת מן ההנחה כי פסק הדין – נכון, וכי התביעה שהוגשה לבית המשפט – אינה מבוססת (ע"א 7637/02 ויילר נ' עיריית חיפה והועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה (לא פורסם) (השופט גרוניס); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8, 2005) 626). מן המפורסמות, כי על המבקש סעד זמני לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור גבוהים; השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי דחיית הבקשה תקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו אם יצליח בערעורו (ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)).

(2) אשר לסיכויי הערעור; לאחר עיון בפסק הדין ובהודעת הערעור ומבלי לקבוע מסמרות, אתקשה לומר כי סיכויי הערעור גבוהים. פסק דינו של בית המשפט קמא נסמך על הראיות והתצהירים שהונחו בפניו (ראו למשל סעיפים 33, 34, 36, 37, 50, 51, 53 לפסק הדין). מטבע הדברים, חלק ניכר מטענות המבקש בערעור מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, שנקבעו בבית המשפט. ספק רב אם בטענות כגון דא יש כדי להצביע על סיכוי ממשי להצלחה בערעור (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס נכסים רשמי (לא פורסם) (השופט לוי)).

(3) אשר למאזן הנוחות; טענתו העיקרית של המבקש היא כי אם לא יינתן הסעד המבוקש עלולים המשיבים לפעול באופן שיפגע בזכויותיו הנטענות במקרקעין. טענה זו לא נסתרה בתגובות המשיבים. נדמה, כי בנסיבות אלה מאזן הנוחות נוטה במידה מסוימת לטובתו של המבקש (ראו ע"א 10789/03 עיזבון המנוח משה כץ נ' בנק איגוד לישראל (לא פורסם) (השופטת - כתארה אז - ביניש), ובכפוף לערבויות מתאימות יש מקום להיעתר לבקשה. עם זאת, עיון בנסח המקרקעין (שצורף לתגובת המשיבה) מגלה – כטענתה – כי הערת האזהרה שנרשמה לטובתו של המבקש הייתה על מחצית מהשטח הרשום על שם המשיבה, קרי 2335/9423 (כרבע) מהמקרקעין, ועל כן יש להגביל את הצו לשטח זה בלבד.

(4) נוכח האמור ניתן בזאת צו זמני האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה או עסקה ב- 2335/9423 משטח המקרקעין (מחצית מהשטח הרשום על שם המשיבה). צו זה מותנה בכך שתוך 14 יום מהמצאת החלטה זו יפקיד המבקש במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית משפט זה סך 100,000 ₪ לשם הבטחת הפיצוי האמור.

ה.הבקשה מתקבלת איפוא כאמור בסעיף ד(4) דלעיל. הוצאות בקשה זו, בסך 7,500 ₪, יהיו לפי תוצאות הדיון בערעור.