ע"א 7916/13 ג'ונתן ג'אביט נ. עו"ד ורו"ח סיגל רוזן רכב

ההליך שבכותרת הועבר לעיוני לצורך בחינת סיווגו, ואלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:

1.

במסגרת הליכי פירוקן של בטר פלייס לאבס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ, בטר פלייס לאבס ישראל בע"מ, בטר פלייס שירותים גלובליים בע"מ ובטר פלייס מוטורס בע"מ (להלן: החברות או קבוצת בטר פלייס ) ניתן אישור בית המשפט לרכישת קבוצת בטר פלייס על ידי המשיבה 2, גרין אי. וי אופריישן בע"מ (להלן: גרין ). לאחר האמור הלווה המבקש לגרין סך של שני מיליון ש"ח וגרין שעבדה לטובתו מאה כלי רכב וכן רשמה לטובתו שיעבוד צף.

ואולם, ביום 25.8.2013 בוטלה בהסכמת הצדדים עסקת הרכישה של קבוצת בטר פלייס בידי גרין. במועד הדיון, 25.8.2012, הגיש המבקש בקשה להצטרף להליך בגדרה ביקש כי אם העסקה תבוטל יורה בית המשפט למשיבים 1, המנהלים המיוחדים של החברות (להלן: המנהלים המיוחדים ), להשיב לו את ההלוואה אותה העניק לגרין כמו גם להימנע מלעשות כל דיספוזיציה בכלי הרכב המשועבדים עד להשבת ההלווואה, ולחלופין לאפשר לו לממש את השיעבוד. בקשה זו לא הוכרעה בד בבד עם ביטול עסקת המכר ביום 25.8.2013, ובהמשך לכך הגיש המבקש ביום 3.9.2013 בקשה למתן הוראות בה עתר להורות למנהלים המיוחדים להחזיק בנאמנות את סכום ההלוואה עד להחלטת בית המשפט בשאלת תוקף השיעבודים על כלי הרכב כאמור.

המשיבה 4, הנושה העיקרית של הקבוצה, והמנהלים המיוחדים, התנגדו לבקשתו של המבקש להשבת כספי ההלוואה ולהימנעות מעשיית דיספוזיציה בכלי הרכב המשועבדים (ולעמדתם הצטרף כונס הנכסים הרשמי), ובהחלטה מיום 22.10.2013 דחה בית המשפט את הבקשה.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבכותרת. המבקש ציין בבקשתו כי הגיש בקשת רשות ערעור "למען הזהירות" אך כי לגישתו כיוון שבית המשפט הכריע באופן סופי בטענותיו מדובר ב"פסק דין", עליו נתונה לו זכות ערעור.

משכך התבקשה עמדת המשיבים בשאלת סיווג ההליך.

2.

המשיבים 1 ו-4 טוענים כי יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת" שכן לגישתם היא טפלה לפסק דין מיום 25.8.2013 בו בוטלה ההתקשרות בין החברות לגרין. לטענתם בקשתו של המבקש כרוכה בטבורה לסוגיית תוקף העסקה עם גרין והשתכללות זכויותיה בנכסי החברות, ומשבית המשפט לא שינה בהחלטתו מפסק-הדין יש לראותה כהחלטה הטפלה לו.

לעומתם סבור המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי, כי יש לסווג את ההחלטה כ"פסק דין", באשר בהחלטתו הכריע בית המשפט בשאלת תוקף השיעבודים שנרשמו לטובת המבקש, ולטענתו בנסיבות העניין סוגיה זו אינה טפלה לפסק הדין שניתן בנושא תוקף העסקה בין החברות לגרין.

3.

לאחר שבחנתי את החומר שבפניי ועיינתי בטענות הצדדים סבורני כי יש לסווג את החלטת בית המשפט קמא כ"פסק-דין", וכי למבקש נתונה זכות ערעור עליה.

כידוע לעניין החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק-דין", עליו ניתן לערער בזכות, לבין "החלטה אחרת", עליה ניתן להשיג ברשות בלבד (סעיף 291 לפקודת החברות). בפסיקה הובהר לא אחת בהקשר זה כי כאשר במסגרת הליכי פירוק מכריע בית המשפט במחלוקת מתוחמת שיש לראות בה משום "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, אזי הכרעה בה "הסוגרת" מבחינה מהותית את העניין הנתון במחלוקת בין הצדדים תהא בגדר "פסק-דין", וזאת גם אם הליכי הפירוק בכללם טרם באו אל קיצם (ראו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייסאוטודיפו בע"מ (10.12.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 122-123, (2012)). יש לבחון בהקשר זה כל מקרה לגופו ולבור מתוך ההחלטות הניתנות לאורך חייו של תיק הפירוק את אותן ההחלטות אשר ה"משקל הסגולי" אותו הן נושאות הוא של פסק דין.

המשיבים כולם מסכימים כי ההחלטה מיום 25.8.2013, בה הורה בית המשפט על ביטול עסקת הרכישה של החברות בידי גרין, נושאת "משקל סגולי" של פסק-דין. השאלה המתעוררת בענייננו הינה האם ההחלטה מיום 22.10.2013, היא ההחלטה נשוא ההליך דנן, טפלה לפסק הדין האמור או שמא היא עומדת על רגליה ויש לראות בה משום "פסק דין" נוסף ועצמאי.

עיינתי בהחלטות ובבקשות שהוגשו בבית המשפט קמא. ההחלטה מיום 22.10.2013, בה נדחתה בקשתו של המבקש להורות למנהלים המיוחדים להשיב לידיו את ההלוואה שנתן לגרין ולהימנע מדיספוזיציה בכלי הרכב המשועבדים, אכן יוצאת מנקודת מוצא לפיה עסקת הרכישה של החברות בידי גרין בטלה, כפי שנקבע בפסק הדין מיום 25.8.2013. ואולם, השאלות הקונקרטיות אשר נדונו במסגרת ההחלטה בכל הנוגע לתוקף השעבודים ולמערכת היחסים בין המבקש לקבוצת בטר פלייס ולחובות הנאמנים המיוחדים כלפיו הינן שאלות עצמאיות העומדות על רגליהן - כך לעניין בעל זכות הבעלות בכלי הרכב בתקופת הביניים שלמן החתימה על הסכם הרכישה עם גרין ועד לביטולו וכך לעניין תחולתה של תקנת השוק שבסעיף 5 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 על עניינו של המבקש. העובדה שהמבקש הגיש את בקשתו הראשונה בעניין (הבקשה להצטרף להליך) טרם מתן פסק הדין מיום 25.8.2013, עליה עמדו המשיבים 1 ו-4, אין בה, כשלעצמה, כדי ללמד על כך שההחלטה אשר ניתנה בענייננו של המבקש בסופו של יום טפלה לפסק הדין.

4.

הנה כי כן, לגישתי יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"פסק דין", ובנסיבות העניין מצאתי לנכון להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות על פי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

נוכח שינוי הסיווג כאמור ישלים המבקש את האגרה כנדרש בתוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו, שאם לא כן יימחק ההליך.

המזכירות תשנה את סיווגו של ההליך שבכותרת כאמור והטיפול בו יימשך לפי הסדר הרגיל בהליך של ערעור. כן תתייק המזכירות את החלטתי זו בתיקי השופטים ותמציא אותה לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.