ע"א 7921/19 מרדכי קוגל נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים

1.

בקשת עיכוב הביצוע שלפניי מתייחסת לסעד שנפסק לטובת המערערים והמשיבים בערעור שכנגד (להלן: היזמים ) בגדרו של ת"א (מחוזי י"ם) 13660-04-14 (השופט ר' וינוגרד ) בדמות ההוראה לקיים דיון בוועדה המיוחדת בהתאם לסעיף 29 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: החוק ו הוועדה המיוחדת ) בדבר שחרורם האפשרי של 5/12 מזכויות הבעלות במקרקעין אשר נמצאים בירושלים וידועים כגוש 30616 חלקה 3, חרף היותם נכס של נפקדים (להלן: נכס המריבה או הנכס ). בית משפט קמא נתן הוראה זו לצד קביעתו כי נכס המריבה מוקנה כעת לאפוטרופוס לנכסי נפקדים כזרועה של המשיבה והמערערת בערעור שכנגד (להלן: המדינה ). החלטות אלה ניתנו במסגרתו של פסק דין אשר דחה את תביעת היזמים לסעד הצהרתי שיכיר בבעלותם בנכס המריבה או, למצער, יצהיר כי מוכרי הנכס, צובחי, חסיין ופכרי אבו-חמדה (להלן: ה"ה אבו-חמדה ) לא היו בגדר נפקדים, כמשמעם בחוק, וכי הבעלות בנכס, שאותו הם מכרו ליזמים, נשארה בידם ולא עברה מכוח החוק לידי המדינה.

2.

המדינה מבקשת כי אעכב את ביצועה של הוראת פסק-הדין קמא בדבר קיום ההליך בפני הוועדה המיוחדת – זאת, משום שלטענתה הוראה זו הינה שגויה מבחינה משפטית ואף לוקה בחוסר סמכות. המדינה מוסיפה וטוענת, כי קביעתו החד-משמעית של בית משפט קמא כי ה"ה אבו-חמדה היו נפקדים במועד הקובע, בשל החזקתם באזרחות ירדנית לצד האזרחויות הנוספות (של ניקרגואה ושל ברזיל), אמורה היתה לשים סוף פסוק להתדיינות ולהשאיר את הנכס בידיה.

3.

מנגד, טוענים היזמים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, הערעור שכנגד תלוי על בלימה, ובית משפט קמא ממילא פעל בגדר סמכותו בהחליטו להחזיר את העניין לוועדה המיוחדת. כמו כן טוענים היזמים כי ערעורם הוא זה שצריך להתקבל מטעמים שונים ומגוונים. היזמים מוסיפים וטוענים שמאזן הנוחות תומך בדחיית הבקשה – זאת, מאחר שלמדינה לא ייגרם כל נזק אם ההליך בוועדה יקודם בחודשים הקרובים. במסגרת זו, מצביעים היזמים על העיכובים הרבים בבירור זכויותיהם, אשר נמשכו שנים, ועל השקעתם הכספית העצומה בקידומו של פרויקט בניה בנכס המריבה.

4.

סבורני, כי בקשת המדינה בדין יסודה, שכן ברי הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלתה. אם ביצועו של פסק הדין קמא לא יעוכב, והוועדה המיוחדת תתכנס ותקיים דיון בעניין שחרורו של הנכס – בשעה שהמדינה סבורה שלקיומו של דיון כאמור אין בסיס משפטי, וזה לב ערעורה – הדיון בערעור שכנגד יתייתר, יהפוך לתאורטי, ואולי אף יסוכל (ראו והשוו: עע"מ 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למדע , פסקה 7 (9.10.2003); ע"א 1604/19 מדינת ישראל נ' פלונית , פסקה 10 (12.5.2019) ). מאידך, קביעתי כי הדיון בוועדה המיוחדת יתקיים אם וכאשר ערעור המדינה יידחה לא תסב ליזמים שום נזק פרט לעיכוב במימוש זכותם לקיום הדיון בוועדה, אם בכלל. באומרי "אם בכלל", הנני מתכוון לשני תרחישים שסבירותם גבוהה. ראשית, סביר להניח שהוועדה המיוחדת ממילא תחליט להשהות את דיוניה עד להכרעתו של בית משפט זה בערעור המדינה, שעיקרו, כאמור, הטענה בדבר העדר בסיס משפטי לעצם קיומו של ההליך שבפני הוועדה. שנית, מאחר שהיזמים לא צירפו את ה"ה אבו-חמדה כבעלי דין בהליך קמא, ומאחר שה"ה אבו-חמדה עודם עשויים להעלות טענות זכות כאלה או אחרות ביחס לנכס – כפי שהעיר בית משפט קמא בפסק דינו – סביר להניח שהוועדה תבקש לצרפם לדיוניה; כך שההליך שבפניה יהא ארוך ומורכב. תוצאותיו של הליך ארוך ומורכב זה גם תהיינה מותנות בהכרעתו של בית משפט זה במעמדם של ה"ה אבו-חמדה כנפקדים בגדרי הערעור שהגישו היזמים; ולפיכך, סבורני כי הוועדה ממילא תצטרך להשהות את דיוניה עד לנתינתו של פסק הדין הכולל בשני הערעורים שאוגדו בתיק זה.

5.

הבקשה מתקבלת אפוא: הדיון בוועדה כאמור בסעיף 46 לפסק הדין קמא יעוכב עד להכרעה בשני הערעורים.