ע"א 7933/08 רונית רוט -אילן נ. כונס הנכסים הרשמי

לפני בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון.

1.

ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפיו נתקבלה בקשת המשיב לביטול הליכי פשיטת רגל שהתנהלו בעניינה של המערערת. ברקע הדברים, צו לכינוס נכסיה של המערערת, אשר ניתן לבקשתה ביום 6.8.2004. עם מתן הצו הועמד התשלום החודשי על סך של 300 ₪. המערערת לא עמדה בצו התשלומים ולא הגישה דוחות תקופתיים לכונס הנכסים הרשמי. כמו כן, לא הוגשו בעניינה של המערערת תביעות חוב כלשהן. מכאן בקשת המשיב לביטול הליכי פשיטת הרגל ולחילופין לחייב את המערערת בתשלום חודשי ובהגשת דוחות על דרך של מאסר בגין אי ציות. המערערת הגישה בתגובה תצהיר המפרט את נסיבותיה האישיות. בית המשפט המחוזי ציין כי תצהירה של המערערת מפרט אכן קורות חיים ונסיבות אישיות משפחתיות קשות ביותר, אך זאת בתקופות ובשנים שקדמו לצו הכינוס. צוין כי נסיבות אלה אמנם הביאו ליצירת החובות, אך אין כל טענה כנגד המערערת בהקשר זה ואין מחלוקת שחובותיה נוצרו בתום לב. בית המשפט מצא כי הקושי נעוץ בהתנהלות המערערת מאז מתן צו הכינוס. נפסק כי חרף נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של המערערת, אין להסכין עם התנהלותה. הודגש כי לא מדובר במחדל זמני או חולף, אלא בנתק מתמשך מההליך ומהחובות הכרוכים בו. בית המשפט ביסס החלטתו לביטול הליכי פשיטת הרגל גם על כך שכלל לא הוגשו תביעות חוב כנגד המערערת, כך שאין כל תועלת בהמשך הליכי פשיטת הרגל.

2.

בבקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון טענה המערערת, שלא הייתה מיוצגת בעת הגשת הבקשה, כי הינה אם חד הורית ללא אב ברקע. נטען כי המערערת עובדת במשרה חלקית ומשתכרת שכר מינימום, היא מנותקת מבני משפחתה ואין לה תמיכה כלכלית. המשיב התנגד לבקשה לפטור מעירבון. הצדדים הוזמנו לדיון לפניי אשר התקיים ביום 5.11.2008. בדיון יוצגה המערערת על ידי עורכת-דין אדר אברבוך שמשרדה קיבל על עצמו לייצג את המערערת ללא תשלום, מסיבות הומניטאריות. באת כוח המערערת הבהירה כי אם יינתן פטור למערערת יימשך ייצוגה פרו בונו גם בהליך הערעור גופו. בתום הדיון החלטתי לאפשר למערערת להשלים את הבקשה באמצעות הגשת תצהיר, בצירוף אסמכתאות המעידות על מצבה הכלכלי.

3.

על פי תצהירה של המערערת, היא הייתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה עד חודש ינואר 2008 (בסך 1,787 ₪). מינואר עד יולי 2008 התקיימה המערערת מדמי אבטלה. בחודשים יולי-אוגוסט היא ניסתה לעבוד אך ללא הצלחה וקיבלה השלמת הכנסה בסך 119 ₪. בעת הזו נבחנת זכאותה לגמלה. המערערת מוסיפה ומציינת בתצהירה כי הינה אם חד הורית, כי התייתמה מאביה בגיל חודשיים ואין לה קשר עם בני משפחתה. נטען כי המערערת מקבלת סיוע בשכר דירה מחברת "עמידר" בסך 600 ₪ לחודש. לטענת המערערת, אין לה עזרה כלכלית מלבד קצבאות המדינה הנזכרות. המערערת, כך נטען, לקתה בתחלואים רבים בגינם היא זקוקה לתרופות קבועות והיא בעלת נכות תפקודית מלאה עד כדי אובדן כושר ההשתכרות. לטענת המערערת, עד חודש אפריל 2005 היא שילמה תשלומים חודשים בסך 300 ₪. ואולם, בשל טעות שילמה היא לתיק האיחוד בהוצאה לפועל במקום לקופת הכינוס. נטען כי היות המערערת בקריסה נפשית, כלכלית ובריאותית הביאה לכך שלא הוגשו דוחות חודשיים מטעמה. המערערת מציינת כי חובותיה עומדים על סך כ-160,000 ₪, והם נוצרו בגין צרכי קיום

בסיסיים כגון מזון, ביגוד, שכר דירה, חשבונות, תרופות ודמי אשפוז.

4.

המשיב, בתגובתו לתצהיר, עומד על התנגדותו לפטור מעירבון. בתגובתו נטען כי דפי חשבון הבנק מלמדים על הפקדות של סכומי כסף במזומן שמקורן לא הוברר. בנוסף, תלושי המשכורת אותם צרפה המערערת מעידים כי היא מרוויחה 1,500 ₪ בחודש, אך על פי הנתונים שבידי המשיב, היו תקופות שהשתכרה 4,000 ₪ לחודש. משכך נטען כי המערערת לא נתנה טעם מדוע אינה עובדת במשרה מלאה. נטען עוד כי המערערת לא פירטה רכושה ולא הסבירה מדוע אין בידה להיעזר בסביבתה הקרובה לצורך גיוס כספי העירבון. אשר לסיכוייו של ההליך, לטענת המשיב הערעור הינו ערעור סרק וחסר סיכוי לחלוטין, וזאת לאור הפסיקה הברורה בעניין חייב שלא עומד בחובת התשלום והמצאת דוחות חודשיים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת המערערת ובתצהירה, בתגובות המשיב, בפסק דינו של בית משפט קמא ובהודעת הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. מן החומר שלפניי מצטיירת תמונה של דלות כלכלית האופפת את חייה של המערערת. המערערת הוכרזה בעבר כחייבת מוגבלת באמצעים. כן הוכרה בעבר זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה. היא אף נמצאה זכאית לסיוע ציבורי בשכר דירה. כל אלה מהווים אינדיקציות משמעותיות לכך שמצבה הכלכלי של המערערת אינו איתן. שוכנעתי כי נוכח מצבה הכלכלי של המערערת היא תתקשה מאוד בגיוס כספים לתשלום אגרה והפקדת עירבון, הנדרשים במסגרת הליך זה. מהחומר שלפניי עולה כי גם כיום לא עומדים למערערת מקורות עצמאיים לגיוס הסכום הנדרש. הכנסותיה השוטפות דלות ואין בידיה רכוש שיכול לשמש לצורך קבלת כספים נזילים לתשלום האגרה והפקדת העירבון. השתכרותה נמוכה מאוד, אם בכלל. יוער כי בבוא בית המשפט לדון בבקשה לפטור מאגרה ועירבון בוחן הוא את מצבו הכלכלי בפועל של מבקש הפטור ולא את פוטנציאל ההשתכרות שלו. טענת המשיב לפיה המערערת יכולה להשתכר יותר אם תגדיל את משרתה אינה רלוונטית אם כן לבקשה שלפניי. מכל מקום, אפילו בהנחה שהמערערת משתכרת כדי 4,000 ₪, הרי שלנוכח נסיבותיה האישיות של המערערת אין המדובר בהכנסה המותירה כספים פנויים לתשלום אגרה ועירבון, מעבר לסיפוק צרכי החיים הבסיסיים שלה ושל בתה הקטינה. אשר לסביבה הקרובה, נראה כי בנסיבות העניין, הפירוט שנמסר בתצהיר המערערת לגבי בני משפחתה הינו מספק. אוסיף, כי גם בהנחה שהמערערת מקבלת עזרה צנועה מעת לעת, כעולה מדפי חשבון הבנק, אין בכך כדי להעיד על מקורות ממשיים לגיוס כספים בהיקף הנדרש. אשר לסיכויי הערעור, נוכח הנסיבות האישיות המורכבות של המערערת, דומה כי הערעור, מעלה שאלות ממשיות הראויות להתברר. נמצא כי על פני הדברים

ולצורך הדיון שלפניי, אין בידי לשלול לחלוטין את סיכויי הערעור באופן המצדיק דחיית הבקשה. קביעה זו נשענת גם על הנטייה לבחון בצורה גמישה את התנאי בדבר סיכויי ההליך כאשר עסקינן במערער דל אמצעים, העומד על קיומם של הליכי פשיטת רגל (ראו, ע"א 4381/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נה(5) 361). בהתחשב בשיקולים מצטברים אלה, של מצבה הכלכלי של המערערת ומהות ההליך, וכן בשים לב למעמדם היחסי של הצדדים, הבקשה לפטור מאגרה ומערבון מתקבלת. הטיפול בהליך יימשך כסדרו.