ע"א 7955/18 יחזקאל שמעון נ. כונס הנכסים הרשמי

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פ' אקסלרד ) בפש"ר

40589-07-17 מיום 10.10.2018, בגדרו בוטל הליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו של המבקש.

1.

ביום 18.7.2017 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, לבקשתו, וזאת בשל חובות עליהם הצהיר ועומדים על סך של 3,500,000 ש"ח. כעולה מפסק הדין קמא ומתגובות המשיבים 3-1 (להלן יחד: המשיבים ), נגד המבקש הוגשו תביעות חוב בסך של 7,522,795 ש"ח מרשויות המס (מע"מ ומס הכנסה) ותביעה בסך 782,803 ש"ח מרעייתו-פרודתו (להלן: הרעייה ) מכוח הסכם גירושין שערכו וקיבל תוקף של פסק דין. זהו הליך פשיטת הרגל השני שמתנהל בעניינו של המבקש, כאשר הראשון נפתח לבקשת רעייתו ובהסכמתו של המבקש, ובוטל ביום 6.9.2016.

2.

ברקע להליך מסכת אירועים והליכים משפטיים שנמשכים שנים רבות. המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 שבוצעו בין השנים 2004-2000. ערעור שהגיש המבקש נדחה ביום 10.11.2010 ופסק הדין נעשה חלוט. בעקבות הרשעתו ריצה המבקש עונש מאסר בפועל ונוצר לו חוב מס. כבר בשנת 2006 פתחה רשות המיסים בהליכי מימוש משכון שנרשם על בית המגורים של החייב ורעייתו במושב ברכיה (להלן: בית המגורים או הבית ), כשגם בעניין זה נוהלו מספר הליכים: נדחתה תביעת גיסתו של המבקש להכריז על כך שבית המגורים ניתן לה מתוקף הסכם מתנה, ונקבע כי מדובר בחוזה למראית עין שנועד לסכל את מימוש הנכס ( ה"פ (מחוזי ב"ש) 8067/06 כהן נ' שמעון (3.3.2008)); ואושר פירוק השיתוף בבית המגורים לבקשת כונס הנכסים מטעם רשויות המס בהליך שהגיע עד לפתחו של בית משפט זה (רע"א 1517/ 17 שמעון נ' כונס נכסים

(8.5.2017)). כעולה מתגובות הצדדים, ניתן לבסוף צו לפינוי הבית, שנקבע לביצוע ביום 17.9.2017. ביני לביני ערכו המבקש ורעייתו הסכם גירושין, במסגרתו התחייב המבקש לשלם דמי מזונות אישה וקטינים ולהעביר את זכויותיו בבית לידי רעייתו.

3.

ביום 3.9.2017 הוגשה בקשת המשיב 3 (להלן: מע"מ ) לבטל את הליך פשיטת הרגל מושא הבקשה, בטענה כי המבקש נוהג בחוסר תום לב ומנצל הליכים משפטיים על מנת להשתמט מתשלום חוב מס. בית המשפט קיבל את עמדת מע"מ, אליה הצטרפו המשיבה 2 (להלן: המנהלת המיוחדת ) והמשיב 1 (להלן: הכנ"ר ), והורה על ביטול צו הכינוס.

בתמצית, בפסק הדין נקבע כי אין מניעה לדון בנסיבות יצירת חובותיו של המבקש בשלב הנוכחי של ההליך, וכי אין חולק כי חלק הארי של החובות נוצר באופן ישיר מביצוע עבירות פליליות. נמצא כי המבקש עשה שימוש ציני בהליכים המשפטיים על מנת לסכל את מימוש בית המגורים, הביא לדחייתו פעם אחר פעם תוך שימוש באמתלות שונות וסותרות, והגדיל לעשות בכך שערך הסכם גירושין עם רעייתו על אף שהשניים ממשיכים להתגורר יחדיו בבית בעודם נשואים. בית המשפט הצטרף לחשש שהביעה המנהלת המיוחדת ולפיו הסכם הגירושין הוא פיקטיבי, ובנסיבות אלה אין לזקוף לזכותו של המבקש את חלוף הזמן מאז הרשעתו, שהרי במשך כל אותה תקופה ניסה להתחמק מתשלום חובותיו. לבסוף ציין בית המשפט כי לא שוכנע שהמבקש עשה מאמץ אמיתי לפרוע את חובותיו ומכלול השיקולים אינם מצדיקים את הישארותו בהליך של פשיטת רגל.

4.

על פסק הדין הגיש המבקש, המייצג את עצמו, ערעור ולצידו הבקשה שלפניי.

הבקשה לעיכוב ביצוע

5.

טענתו העיקרית של המבקש היא כי יש להורות על עיכוב פסק הדין עד להכרעה בערעור שכן רשויות המס פעלו למכירת חלקו בבית המגורים, ואם זה ימכר לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. המבקש ציין כי הוא בן 59 שנים וסובל מבעיות רפואיות, וטען כי הוא מצוי בחובות כבדים וכי הבית הוא רכושו היחיד.

6.

בתגובות מטעמם עמדו המשיבים על התמשכות ההליכים המשפטיים בעניינו של המבקש וטענו לחוסר תום לב מצידו

ולשימוש לרעה בהליכים משפטיים. נטען כי ערעורו של המבקש, כמו גם הבקשה לעיכוב פסק הדין, מהווים ניסיון נוסף לדחות את הקץ ואת מימושו של בית המגורים בהליך המתנהל למעלה מ-12 שנים. לשיטתם, סיכויי הערעור להתקבל קלושים נוכח קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ביחס לכך שרובו המוחלט של החוב מקורו בעבירות פליליות וביחס לחוסר תום ליבו של המבקש במועד יצירת החוב ולאחר מכן. יתרה מזאת, כך לטענת הכנ"ר ומע"מ, גם אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להימנע ממימוש בית המגורים שכן חובותיו של המבקש נוצרו אגב מעשי מרמה ואינם ברי הפטר לפי סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

אשר למאזן הנוחות, הכנ"ר

ומע"מ טוענים כי נסיבות המקרה מצדיקות לסטות מההלכה הנוהגת ביחס לעיכוב פסקי דין שעניינם בפינוי בית מגורים. הוסבר כי מכיוון שהחובות לרשות המיסים חלוטים ואינם ברי הפטר, בסופו של יום ימומש הנכס, כשבמהלך פרק הזמן הנדחה יגרם נזק לרשויות המס ולאינטרס הציבורי. עוד לטענת מע"מ, קיים חשש כי המבקש ינסה להבריח את בית המגורים כפי שניסה לעשות בעבר כך שגם מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. לעומתם סבורה המנהלת המיוחדת כי הואיל ועסקינן בבית מגורים ולא בנזק כלכלי גרידא, אין מנוס מלהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין על להכרעה בערעור.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

8.

ההלכות הנוגעות לעיכוב ביצוע פסקי דין מוכרות וידועות. בתמצית, עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור הוא חריג לכלל, כשעל מבקש העיכוב להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מבין שני השיקולים, ניתנת עדיפות לזה האחרון (וראו, מבין רבים, ע"א 6607/18 ביבס נ' המנהל המיוחד , בפסקה 10 (25.10.2018)).

9.

לא אדרש לסיכויי הערעור , שכן די לענייננו בשיקולי מאזן הנוחות . דומה כי אין חולק כי משמעותו האופרטיבית של פסק הדין היא מימוש הליכי הפינוי של המבקש ורעייתו מבית המגורים, הליכים בהם החל מע"מ זה מכבר. כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו בנכס מקרקעין, מקובלת הבחנה בין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה לבין נכס המשמש למגורים, כשבמצב האחרון ניתן משקל גם להשלכות המיידיות שעשויות להיות למימוש הנכס ולפינוי אדם ממקום מגוריו ( ראו והשוו ל ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ

(30.8.2006); ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון , בפסקה 3 (7.1.2007 ); ע"א 5529/15 פלונית נ' בנק מזרחי טפחות , בפסקה 8 (9.9.2015) ; ע"א 7058/17 מלמד נ' ליבוביץ , בפסקה 15 (20.11.2017)). לא נעלמו מעיניי הטענות בדבר חוסר תום הלב של המבקש, ניצול ההליכים המשפטיים והתמשכותם. עם זאת, נתתי את דעתי לכך שהנושה העיקרית של המבקש היא רשות ציבורית, שהנזק שעלול להיגרם לה אם יעוכב הליך המימוש פרק זמן נוסף אינו עולה על זה שיגרם למבקש ולרעייתו, ומצדיק את ניהול הליך הערעור מבלי שינקטו צעדים בלתי הפיכים. מה גם, שעיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור לא ישנה מהמצב הקיים מזה זמן רב, וזאת מבלי להמעיט מחשיבותו של האינטרס הציבורי בגביית החוב ובסיום ההליכים משפטיים.

10.

הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת אפוא. אין צו להוצאות.