ע"א 7975/09 אביבה בר דוד נ. דב טייג

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' פרגו) בת.א. 2112/06 מיום 22.9.2009.

1.

בבית המשפט המחוזי נדונה תביעתו של המשיב לסעד הצהרתי, צו עשה, סילוק יד ולחילופין לסעד כספי, בנוגע לבית מגורים ברח' יאנוש קורצ'ק 9, רחובות (להלן: הנכס ). מפסק הדין עולה כי בתקופה שנישואיו של המשיב עלו על שרטון, הצטלבו דרכיהם של המשיב ושל המבקשת והתפתח ביניהם קשר רומנטי. בתחילת 2006 נרכש הנכס נשוא ההליך וביום 14.6.2009 נרשם הנכס על שם המבקשת. על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי, המשיב שילם את מלוא התמורה עבור הנכס (כ-300,000 $) וכן שילם את יתר ההוצאות הכרוכות ברכישתו. בחודש אפריל 2006 עברו המשיב, המבקשת וילדיה מנישואין קודמים להתגורר בנכס. המשיב הוא ששילם את תשלומי האחזקה של הנכס. כבר בחודש אוגוסט 2006 נפסקו היחסים בין המשיב למבקשת והמשיב עזב את הנכס. בעקבות זאת, דרש המשיב מהמבקשת לפנות את הנכס ולהעביר את הבעלות והחזקה בנכס לידיו. המבקשת סירבה והיא ממשיכה עד היום להתגורר בו עם ילדיה.

2.

על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי, המשיב חיפש נכס למגורים עבורו ומכיוון שבאותה עת היה בהליכי גירושין, הוסכם בינו לבין המבקשת כי הנכס יירשם על שמה, על מנת שאשתו החוקית לא תוכל לתבוע בו חלק. כן הוסכם כי כל עוד הם נמצאים בקשר רומנטי, המבקשת וילדיה יוכלו להתגורר עמו בבית. בית המשפט המחוזי שוכנע כי היה ברור ומוסכם על שני הצדדים שהנכס שייך למשיב ונרכש על ידו למגוריו וכי הנכס נרשם על שם המבקשת בנאמנות עבור המשיב, הגם שהצדדים לא קראו לעסקת הנאמנות בשמה. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, המגורים המשותפים בנכס לאורך תקופה של מספר חודשים אין בהם כדי לאיין את המסקנה כי המבקשת היא בעלת הזכויות הרשומות בנכס כנאמן בלבד עבור המשיב וכי הייתה בת רשות להתגורר בנכס עם ילדיה כל עוד הייתה במערכת יחסים זוגית עם המשיב.

זאת ועוד, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת כי הנכס ניתן לה במתנה. לשיטתו, לא יעלה על הדעת כי לאחר תקופת היכרות כה קצרה, יעניק המשיב למבקשת דירה במתנה, אשר לצורך רכישתה הוא נזקק להלוואה גדולה מהבנק. על אחת כמה וכמה, כשבאותה תקופה הוא עזב את הבית, התגורר בבית מלון וחיפש לרכוש דירה למגוריו. סופו של דבר, נפסק כי המשיב זכאי לקבל את הבעלות והחזקה בנכס וכי זכויותיה הרשומות של המבקשת בנכס יועברו ויירשמו על שמו בטאבו, וכך הורה ללשכת רישום המקרקעין לעשות. כן הורה בית המשפט המחוזי למבקשת לפנות את הנכס לא יאוחר מיום 15.12.2009. יחד עם זאת, לבקשת המבקשת, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע של רכיב פסק הדין שעניינו שינוי הרישום בטאבו עד ליום 12.10.2009.

3.

לטענת המבקשת, אם לא יעוכב ביצוע רישום הבעלות בטאבו, ייגרם לה נזק כבד, שכן המשיב יוכל למכור את הבית, לשעבדו או להעביר את הזכויות בו, בעוד שאם הרישום על שם המשיב לא ייעשה מיידית אלא יעוכב עד לאחר הכרעה בערעור, לא ייגרם למשיב כל נזק. המבקשת מוסיפה כי היא מתחייבת לא לבצע כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור, כפי שנקבע בצו הזמני שנתן בית המשפט המחוזי. אשר לרכיב הפינוי, טוענת המבקשת כי פינוי הנכס יגרום לה נזק כבד ביותר בעוד שהישארותה בנכס עד להכרעה בערעור לא תגרום למשיב נזק כלשהו או שלכל היותר יגרם לו נזק מינורי בלבד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור טובים. לטענתה הנכס ניתן לה כמתנה שהסתיימה ברישום, כפי שעולה גם מרישומי העירייה שם היא רשומה כמחזיקה של הנכס ממועד רכישתו. לדברי המבקשת, טעה בית המשפט המחוזי בניתוח העובדות והתעלם מריבוי גרסאותיו של המשיב שקרסו בחקירה נגדית. לא ארחיב בעניין טענותיה של המבקשת ורק אציין כי מרבית טענותיה מופנות נגד הממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי.

4.

ביום 8.10.2009 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי בכל הנוגע לרישום הנכס על שם המשיב בלשכת רישום מקרקעין אולם לא מצאתי מקום לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לרכיב הפינוי. כן הוריתי למשיב להגיב לבקשה לעיכוב ביצוע, ככל שהדבר נוגע לרישום הנכס על שמו בלשכת רישום מקרקעין.

5.

המשיב מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתו, יש לדחות את הבקשה שכן המבקשת לא פנתה ראשית לבית המשפט המחוזי בבקשה מסודרת לעיכוב ביצוע. עוד טוען המשיב כי השגותיה של המבקשת, רובן ככולן, מתייחסות לממצאים עובדתיים ומהימנות עדים, ומשכך סיכויי הערעור להתקבל קלושים. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת לא הצביעה על כל נזק שייגרם לה, למעט טענות ערטילאיות לנזקים נפשיים וחששות. למשיב, לעומת זאת, נגרמים נזקים כבדים, שכן הוא נאלץ להתגורר בשכירות ולשלם דמי שכירות בד בבד עם פירעון ההלוואה שנטל לשם רכישת הנכס. עוד טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע בכל הנוגע לתשלום ההוצאות, שכן מדובר בסעד כספי שאין מקום לעכבו. בהקשר זה הוא טוען כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו נימוק מספיק לשם עיכוב ביצוע פסק הדין. עוד טוען המשיב כי הפתרון הראוי, אשר יהא בו כדי לצמצם את המשך הפגיעה והנזק שייגרם לו מחד גיסא, וימנע כל נזק למבקשת ויבטיח כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו מאידך גיסא, הוא שינוי רישום הזכויות בנכס על שם המשיב תוך מתן צו מניעה לביצוע כל דיספוזיציה בנכס לאחר הרישום החדש, עד להכרעה בערעור.

6.

כאמור, כבר ביום 8.10.2009 דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע ככל שהיא נוגעת לרכיב פינוי הנכס. בבית המשפט המחוזי ביקשה המבקשת עיכוב ביצוע של רכיב הרישום בלבד, ועל מנת לבקש סעד של עיכוב רכיב הפינוי מערכאת הערעור היה עליה לפנות בעניין זה קודם כל לערכאה הדיונית, וזאת לא עשתה. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי נתן למבקשת די והותר זמן לפנות את הנכס, עד יום 15.12.2009. גם בנוגע לרכיב ההוצאות לא ביקשתי את תגובתו של המשיב, אך מכיוון שהוא התייחס לכך, אציין כי מדובר ברכיב כספי שככלל אין מקום לעכב את ביצועו ומכיוון שהמבקשת לא הצביעה על נסיבות מיוחדות בעניין זה, דין רכיב זה להידחות.

7.

אשר לרכיב פסק הדין שעניינו שינוי הרישום בלשכת רישום מקרקעין, שביחס אליו ביקשתי את תגובת המשיב, סבורני כי גם בעניין זה דין הבקשה להידחות, בכפוף לאמור להלן. ערעורה של המבקשת מופנה, רובו ככולו, כלפי ממצאים עובדתיים מפורטים ומנומקים של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, על פניו סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים במיוחד. אשר למאזן הנוחות, מאחר שממילא על המבקשת לפנות את הנכס כפי שנקבע לעיל, שינוי הרישום כשלעצמו לא יגרום למבקשת נזקים וזאת בכפוף לכך שייאסר על המשיב לערוך דיספוזיציה בנכס לאחר שישונה הרישום על שמו וזאת על מנת להבטיח שהמבקשת לא תיפגע במידה ויתקבל ערעורה. סבורני כי לאחר שהערכאה הדיונית מצאה כי הבעלות בנכס שייכת למשיב (גם אם קביעה זו אינה חלוטה) מאזן הנוחות נוטה לכך שהמשיב יוכל ליהנות מהנכס שלו, בין אם יתגורר בו בעצמו ובין אם ישכיר את הנכס וייהנה מפירותיו.

8.

אשר על כן, ובהתאם להסכמת המשיב, יהיה רשאי המשיב לפעול לשינוי רישום הנכס על שמו בלשכת רישום מקרקעין כפי שפסק בית המשפט המחוזי. על המבקשת לחתום על כל מסמך שיידרש לשם רישום הנכס על שם המשיב בלשכת רישום מקרקעין. לאחר רישום הנכס על שמו, לא תיעשה כל דיספוזיציה בנכס לרבות כל עסקה שעניינה העברת הבעלות בנכס או שעבודו.

9.

בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דין לטובת המשיב בסך של 3,500 ₪.