ע"א 8024/09 שמעון רייבין נ. עו"ד יעקב משעל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) אשר קבע כי על המבקש להעביר זכויותיו במקרקעין נשוא הבקשה למשיב, ואילו על המשיב להשלים את יתרת סכום התמורה למבקש.

1.

המבקש הוא בעליהם של מחצית מזכויות הבעלות במקרקעין ששטחם 4,588 מ"ר הידועים כגוש 6414 חלקה 16 (להלן: המקרקעין) ואילו אחותו היא בעלים של המחצית השנייה. המקרקעין לפי תכנית המתאר שבתוקף, חולקו המקרקעין לשני מגרשי בניה שסומנו כ"מגרש 40" וכ"מגרש 20". עם רישום פרטי התכנית בפנקסי המקרקעין יהיה המבקש זכאי להירשם כבעלים של מחציתו של מגרש 40. בפסק דין שניתן בשנת 1996, חויב המבקש לשלם דמי פינוי לדייר מוגן שהחזיק במבנה שהיה קיים על החלקה, ומשלא מילא אחר החיוב, ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל שבמסגרתם מונה כונס נכסים על זכויות המבקש במגרש. כונס הנכסים הוסמך בצו המינוי למכור את הנכס ולממשו בכפוף להוראות ראש ההוצאה לפועל. בחודש יוני 2007 ביקש המשיב לרכוש את זכויותיו של המבקש במגרש 40, אך זה האחרון סירב. במקביל, במסגרת הליכי כינוס הנכסים, פרסם הכונס "הזמנה להציע הצעות לרכישת מקרקעין". המשיב הגיש הצעה לכונס הנכסים לרכישת זכויות המבקש תמורת 300,000$,

ובעקבות הצעתו הוא זומן להתמחרות פומבית לפני הכונס. שעות ספורות קודם לכן, ניסה פרקליטו של המבקש לגבש עסקה מרצון למכירת זכויות במגרש לאחד, מישל, אשר הציע לו "270 נטו נטו. זה אומר שהוא ישלם את הכל, את כל המסים, את הכונס והכל מסביב ואני אישאר עם 270 נטו נטו". מטעמים שונים, לא התגבשה ההסכמה בין הצדדים לכלל הסכם, ותחת זאת, בנסיבות שנותרו שנויות במחלוקת, גובש בין המבקש לבין המשיב "כתב הסכמה והתחייבות בלתי חוזרים" שבו מאשר המבקש את מכירת הזכויות ללא ציון שמו של הרוכש; סכום הממכר נוסף בכתב יד ואינו מודפס; מצוין כי "הקונה אחראי שבכל מקרה יישארו בידי המוכר סך של 270,000$"; וכן נוספה פסקה בכתב יד בדבר תשלום מיידי לכונס הנכסים, וביטול הכינוס והעיקולים. לטענת המשיב, מסמך זה הוכן לפי דרישתו של מישל והוא הסכים לקבלו כמו שהוא, וכך הוא נשלח חתום לכונס הנכסים. המבקש לעומתו טען כי תוכן כתב ההסכמה הוכתב על-ידי היחסים האישיים בין פרקליטו לבין המשיב, שהוא עצמו לא היה מודע להם בעת גיבושו, וכי בניגוד לטענת המשיב, הוא לא נוסח במהלך המו"מ עם מישל. כך או כך, בהמשך הועלה כתב התחייבות שני בין הצדדים על הכתב, שבו צוין שמו של המשיב כרוכש ונקבע כי "הקונה אחראי שבכל מקרה יישארו בידי המוכר סך של 270,000$ (...) נטו נטו". בכתב ההתחייבות מוסכם כי "תשלום ראשון יבוצע מיידית לידי כונס הנכסים (...) כדי לבטל את הכינוס", בעוד תשלום שני יבוצע בתוך 60 ימים. בהתאם למוסכם, סילק המשיב את חוב המבקש לכונס הנכסים בסך של 684,552 ₪, השקולים ל-153,612.5$, ואולם לאחר מספר דחיות הודיע בא כוח המבקש למשיב כי הוא מסרב לקדם את העסקה, ובהמשך, לאחר שהמשיב העביר סכום נוסף על סך 116,387.5$, הודיע המבקש למשיב על ביטול העסקה. לצד זה, הגיש המבקש המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בדבר בטלותם של כתבי ההסכמה וההתחייבויות הבלתי חוזרות בין הצדדים, ולחלופין להצהרה בדבר בטלות העסקה בגין הפרתה. המשיב הגיש אף הוא המרצת פתיחה, לצוות על השלמת העסקה ועל מינוי כונס נכסים לשם רישום העברת הזכויות על שמו.

2.

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את טענתו של המבקש כי נפל פגם ברצונו בעת גיבוש ההסכמה בין הצדדים, וכי יש לבטל את העסקה מחמת עושק. בית המשפט הוסיף ודחה את טענתו החלופית של המבקש כי על המשיב היה להותיר בידיו סך של 270,000$, שאינו כולל את הסכומים שישלם הוא לכונס הנכסים ולרשויות המס, בקובעו כי המשיב העביר את הכספים לכונס הנכסים כדי למנוע את תהליך ההתמחרות, ובעשותו כן הוא שימש כשלוחו של המשיב ויש לראות בתשלום זה, תשלום שולם למוכר מתוך סך היתרה "נטו". בית המשפט פסק כי המבקש יפעל להעברת רישום זכויותיו במגרש 40 על שם המשיב, ויפקיד בידי באי כוח הצדדים ייפוי כוח בלתי חוזר המייפה את כוחו של פרקליטו של המשיב לפעול לשם השלמת הרישום ולהתנהל בשם המוכר מול כל גורם לצורך השלמת העסקה, זאת בכפוף להשלמת תשלום התמורה על-ידי המשיב.

3.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש לאחר מכן לבית משפט זה. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי יש לפעול כדלקמן:

"(1) מלוא התמורה שטרם שולמה תופקד בחשבון נאמנות של ב"כ הצדדים.

(2) התמורה תופקד כנגד הפקדת ייפוי כוח בלתי חוזר המאפשר השלמת העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ע"ש הקונה.

(3) ככל שטרם נרשמה הערה לגבי המקרקעין, תירשם כזו החוסמת מי מהצדדים לעשות בה עסקה עד להכרעה בערעור או עד שיושג הסדר בין הצדדים, המוקדם מביניהם"

נוכח החלטה זו, הגיש המבקש את בקשת עיכוב הביצוע שלפניי.

4.

בבקשתו טוען המבקש כי קיימים סיכויים טובים שהערעור אשר הגיש לבית משפט זה יתקבל, בשל שתי טעויות יסודיות, כהגדרתו, אשר נפלו בפסק הדין, הן בפירוש שגוי של המסמך אשר גיבש את ההסכמה בין הצדדים, הן בקביעתו של בית המשפט כי המשיב לא הפר את חיוביו. עוד גורס המבקש כי גם שיקולי מאזן הנוחות תומכים בקבלת הבקשה, שכן אם יבוצע פסק הדין והמקרקעין יועברו על שם המשיב, יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. במצב כזה, גורס המבקש, עלולים צדדים שלישיים לרכוש זכויות עדיפות על אלה שלו; הוא עלול לחוב במס נוסף; ועל כל פנים העברת המקרקעין אליו מחדש תהיה כרוכה בהליכים משפטיים חדשים, מנגנוני אכיפה כגון כינוס נכסים והוצאה לפועל והוצאות כבדות שאין באפשרותו לשלם. לדבריו, גם אם תוגבל זכותו של המשיב למכור את חלקו לצד ג' עלולות להיווצר זכויות צדדים שלישיים מעצם רישום שמו של המשיב כבעליהם, ובכלל זה נושים, מעקלים וכיוצא באלה.

5.

המשיב טוען מנגד, כי חרף כך שלא ניתן עיכוב ביצוע על-ידי בית המשפט המחוזי, נמנע המבקש מלקיים את פסק הדין גם כיום, ובין היתר, אינו פועל כדי לדווח לרשויות המס אודותיה. לדברי המשיב, לצורך שאלת עיכוב הביצוע בלבד, מוכן הוא להתחייב שכאשר יירשם כבעלים על הזכויות שרכש, יימנע מלבצע כל עסקה של מכירת המקרקעין נשוא הבקשה עד למתן פסק דין בערעור. כך או כך, טוען המשיב כי אין הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין נוכח סיכויי הערעור הקלושים ונוכח כך שלא קיים כל חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

6.

דין הבקשה להידחות. הכלל הידוע המעוגן בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורה כי אין בהגשת הערעור לבדה כדי להצדיק סטייה מן העיקרון שלפניו פסק דין יבוצע עם הינתנו. ואולם, נקבעו בהלכה הפסוקה אמות מידה שבהתקיימן ניתן יהיה לסטות מכלל זה, והן סיכויו של המבקש לזכות בערעור שבעטיו מתבקש עיכוב הביצוע, ומאזן הנוחות בין הצדדים (ראו למשל ע"א 9285/09 אהרוני נ' מעריב- הוצאת מודיעין בע"מ (לא פורסם, 25.11.09)).

7.

בפסק דינו נקט בית המשפט בהליך פרשני לשם קביעת מתווה ההסכמה בין הצדדים, תוכנה והיקפה, תוך יישום ההלכות הקיימות על המקרה. מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, ואף אם אניח לטובת המבקש כי הערעור מגלה שאלה הראויה לדיון, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הסייגים שקבע בית המשפט המחוזי מבטיחים את היכולת ליתן סעד אפקטיבי בערעור ומונעים גרימתו של נזק בלתי הפיך שממנו חושש המערער. עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לחששו מפני העברת הזכויות במקרקעין לצד ג'. בית המשפט קמא היה ער לכך, וקבע בהחלטתו כי הצדדים ירשמו הערה לגבי המקרקעין החוסמת מי מהם לעשות בה עסקה עד להכרעה בערעור. המשיב מקבל על עצמו סייג זה ומצהיר על התחייבותו להימנע מהעברת המקרקעין לצד ג', ולמען הסר ספק, הרי בצד הצו שנתן בית המשפט המחוזי, ניתן בזה תוקף של צו להצהרתו זו. הצו אוסר על המשיב להעביר את זכויותיו בקרקע לצד ג', עד למתן פסק דין בערעור. טענתו של המבקש בעניין זה בדבר אפשרות של העברה בלתי רצונית לצד ג', הינה טענה ספקולטיבית שלא נתמכה בראיות ולא בוססה, ואין

בה לבדה כדי להצדיק עיכוב ביצוע. בטענות האחרות של המשיב לא מצאתי טעם של ממש לסטות מן הכלל הרגיל השולל עיכוב ביצוע.

בכפוף לאמור, ולמתווה שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, הבקשה נדחית. נוכח הצהרתו של המשיב לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע, ומשלא התבקשה פסיקת הוצאות, אינני עושה צו להוצאות.