ע"א 8046/10 עו"ד לילוף יוסף נ. בנק מזרחי המאוחד בע"מ

השופט י' דנציגר :

לאחר ששמענו את השלמת טיעוניהם של הצדדים בדיון שלפנינו ולאחר שעיינו בטיעוני הצדדים בכתב, נחה דעתנו כי דינו של הערעור להידחות.

1.

בין הצדדים התנהלו במשך שנים רבות הליכים משפטיים ארוכים וסבוכים, אשר במוקד שלהם חשבון בנק שפתח המערער אצל הבנק המשיב לצורך מסחר במניות ובאופציות בבורסה לניירות ערך. משנת 1993 ואילך התגלעו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לחשבון הבנק, וביתר פירוט בנוגע לפעולות שביצע הבנק בחשבון ולבטוחות שנדרש המערער להעמיד לטובת הבנק. המערער הגיש תביעה נגד הבנק, במסגרתה טען כי הבנק הפר הסכם שנחתם בין הצדדים (ושקיבל תוקף של פסק דין במסגרת הליך קודם) בו התחייב לבצע עסקאות אשר יורידו את הדרישה לביטחונות בחשבונו לסך של כ-1.1 מיליון ש"ח. לטענת המערער, סירב הבנק לבצע הוראה למכירת 400 יחידות עתידיות, אותה נתן ביום 4.1.1994,

וכתוצאה מכך נגרם למערער נזק בסך של כ-5.5 מיליון ש"ח. מנגד, הגיש הבנק תביעה נגד המערער בסדר דין מקוצר, בגין יתרת חובה בחשבונו בסך של כ-4.4 מיליון ש"ח.

2.

בית המשפט המחוזי בחן בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי את כלל הסוגיות העובדתיות והמשפטיות שהונחו לפניו בשני ההליכים, בתביעתו של המערער מחד ובתביעתו של הבנק מאידך.

3.

אשר לתביעת המערער, קבע בית המשפט המחוזי כי ההוראה שנתן המערער ביום 4.1.1994 בשעה 10:00 למכור אופציות מסוימות לא אושרה על ידי הבנק בהיעדר בטחונות, וכי הבנק פעל כשורה בעניין זה. בית המשפט קיבל את טענת הבנק כי הוראה נוספת שניתנה בהמשך אותו יום, בשעה 11:30, ניתנה טלפונית ולא בכתב, וכך גם הוראות נוספות באותו יום. השאלה העיקרית שבית המשפט בחן הייתה האם אישר הבנק את העסקאות. בעניין זה קבע בית המשפט כי גרסתו של המערער בנוגע לסירוב הבנק הייתה רוויה סתירות ובלתי הגיונית, ודחה את הטענה כי הבנק סירב לאשר את העסקאות עד שהמערער יכסה את יתרת החובה בחשבונו. נקבע כי למול גרסתו הבלתי עקבית של המערער עמדו עדויות פקידי הבנק שעלו בקנה אחד זו עם זו, על אף שגם בהן נמצאו "סדקים". בית המשפט קבע כי בסופו של יום על אף שנמצאו "סדקים" מסוימים בגרסאותיהם של שני הצדדים, הוא מוצא שגרסתו של הבנק סבירה יותר. קביעה זו התבססה על ניתוח מדוקדק של העדויות ושל המסמכים הרלוונטיים. בית המשפט ציין עוד כי הבנק הגיש חוות דעת מקצועית מטעמו, לפיה אישור ההוראות ממילא לא היה מועיל למערער לנוכח כמות היחידות העתידיות שהוצעה למכירה ושערי החוזים העתידיים באותה עת, ואילו המערער נמנע מלהגיש חוות דעת מקצועית נגדית מטעמו. מכל הטעמים האמורים, דחה בית המשפט את תביעת המערער.

4.

אשר לתביעת הבנק, בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמערער לא כפר בעצם קיומו של החוב, אך העלה טענות קיזוז שונות. לפיכך, קבע בית המשפט כי נטל השכנוע ונטל הראייה מונחים היו לפתחו של המערער. בית המשפט הדגיש כי הבנק הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, ואילו המערער נמנע מלהביא חוות דעת מומחה מטעמו. טענת המערער כי יש לקבל את עדותו שלו כ"עדות מומחה" נדחתה. בית המשפט דן בפירוט רב בשורה ארוכה של הוראות שנתן המערער בשנים 1994-1993 לבנק בנוגע לחשבונו, ואשר לטענתו נפלו פגמים בהחלטות הבנק שלא לבצען, וקבע כי השתכנע שלא נפל שום פגם בהחלטות הבנק שלא לבצע את ההוראות. הודגש כי המערער לא תמך את טענותיו בראיות, וכאמור לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו.

זאת ועוד, בית המשפט קמא דחה, תוך הנמקה סדורה ומפורטת, את הטענה כי אחריות המערער על החשבון פגה ביום 9.3.1994. נקבע כי המערער המשיך להגיש הוראות מכירה וקניה גם לאחר תאריך זה, אשר חלקן אושרו לביצוע וחלקן סורבו. באשר לטענת המערער לעניין שינוי הרכב מדד המניות וקביעתו על ידי הוועדה הציבורית של הבנק, קיבל בית המשפט את עדותו של המומחה מטעם הבנק, שקבע כי הוועדה קבעה את מדד המניות כדין. נקבע כי העדות הייתה עקבית ולא נסתרה, וכי לא עלה בידי המערער לקבוע כי הוועדה פעלה שלא כדין. בנוסף קבע בית המשפט כי המערער היה מעורה היטב בנעשה בבורסה לניירות ערך ומודע לשינויי המדד, ואף עודכן על ידי הבנק טלפונית בנוגע לשינוי. לפיכך נקבע כי לא נגרם למערער שום נזק והוא לא הוטעה על ידי הבנק. טענות המערער בנוגע לריביות בהן חויב חשבונו ותיקונים נוספים שבוצעו בו על ידי הבנק נדחו אף הן. מכל הטעמים האמורים, קיבל בית המשפט את תביעת הבנק כנגד המערער.

5.

בערעור שלפנינו תוקף המערער בזו אחר זו את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בדבר הוראות המכירה שנתן המערער לבנק במועדים הרלוונטיים. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי התעלם מפגמים עובדתיים רבים. נטען כי עדויות פקידי הבנק רצופות סתירות ולכן שגה בית המשפט בקובעו שבסופו של יום גרסת הבנק סבירה יותר מגרסת המערער. המערער מונה שורה ארוכה של פגמים עובדתיים שנפלו לטענתו בפסק הדין. בין היתר, נטען כי חוות דעת המומחה מטעם הבנק סותרת את עדותו של המומחה עצמו וכי המומחה לא נחשף לכלל המידע הרלוונטי, ולכן אין לקבל את מסקנותיו. אשר לתביעת הבנק כלפיו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה כשהתעלם מהשיהוי הניכר בהגשתה. כמו כן, שב המערער על כל טענותיו העובדתיות בנוגע להוראות השונות שניתנו על ידו בשנים 1994-1993, אשר נדונו, כאמור, בפירוט רב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

6.

לאחר קריאת הודעת הערעור וסיכומי הצדדים בכתב, ולאחר שמיעת השלמת הטיעון בדיון לפנינו, שבנו ועיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר העיון, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות, ואנו עושים לשם כך שימוש בסמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. הלכה ידועה ומושרשת היטב היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, והערעור שלפנינו נופל במובהק לליבה של הלכה זו. מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על עדויות וחוות דעת מומחה, ועל ניתוח מדוקדק ומקיף של מסמכים. מדובר במארג עובדתי שלם, אשר אנו לא מוצאים כל הצדקה להתערב בו במקרה דנן. זאת ועוד, אנו סבורים כי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע, הן בהתייחס לתביעת המערער והן בהתייחס לתביעת הבנק, ולא מצאנו כי נפלה כל טעות שבחוק בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. מבלי לגרוע מכל האמור, יוער כי לטעמנו ניתן היה לדחות את תביעתו של המערער אך ורק בהסתמך על אי הוכחת הנזק על ידו.

7.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות הבנק בערעור בסך 25,000 ש"ח.