ע"א 8046/10 עו"ד לילוף יוסף נ. בנק מזרחי המאוחד בע"מ

1.

הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 1.9.2010. המדובר בתביעות כספיות הדדיות שעניינן פעילותו של המערער במסחר במניות מעו"ף במסגרת חשבון בנק שניהל המערער אצל המשיב (להלן: הבנק ). בפסק-הדין התקבלה תביעתו הכספית של הבנק כנגד המערער, ונדחתה התביעה הכספית שהגיש המערער כנגד הבנק. בגין כך הוגש הערעור שבכותרת.

2.

לפניי בקשת הבנק להורות על מחיקת הערעור על הסף או על תיקונו, בהתחשב בשתי טענות מרכזיות: הטענה האחת היא כי המערער נמנע מלפרט בכתב הערעור את המועד בו הומצא לידיו פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. הטענה השנייה היא כי כתב הערעור אינו ערוך כדין באשר הוא חורג מדרישת התמציתיות הקבועה בתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: התקנות ). המערער מתנגד לבקשה. לטענתו, פסק-הדין הומצא לידיו ביום 18.10.2010, והדבר אף צוין בכתב-יד בפתח כתב הערעור. לפי הטענה, הערעור הוגש ביום 2.11.2010 ולפיכך אין איחור בהגשת ההליך. עוד נטען כי אורכו של כתב הערעור נובע מכך שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי דן בשתי תביעות כספיות; במהלך בירור התביעות התקיימו דיונים בפני שופטים שונים, והיה צורך להתייחס לכל פרוטוקול דיון בנפרד; נערכו בין הצדדים עשרות עסקאות אשר דרשו פירוט והסבר בנפרד לגבי כל עסקה ועסקה; ולפי הטענה, פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לא התייחס לכל טענות המערער ולכל ההליכים שהתקיימו בין הצדדים, ולפיכך היה על המערער לחזור על כל טענותיו במסגרת הודעת הערעור וכן להתייחס לראיות השונות ולניתוחן.

3.

שקלתי את טענות הצדדים. אשר לטענה הראשונה – מתצהיר המערער עולה כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הומצא לידיו ביום 18.10.2010 ולפיכך אין איחור בהגשת ההליך. עם זאת, צודק הבנק בטענתו לפיה בהתאם לתקנה 413(5) לתקנות, על כתב-הערעור לציין את המועד בו הומצא לידי יוזם ההליך הערעורי פסק-הדין נשוא הערעור, כאשר פסק-הדין ניתן שלא בפניו. נראה כי בנסיבות המקרה דנן, ציין המערער מועד זה בכתב-יד בפתח הודעת הערעור שהגיש למזכירות בית-המשפט, אולם בעותק שהומצא לידי הבנק לא נכלל רישום כאמור. בכך נגרמה לבנק טירחה מיותרת לצורך בירור המועד הנדון. עניין זה יובא בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך שלפניי.

4.

אשר לטענה השנייה, שהיא המרכזית בנסיבות המקרה ונוגעת לדרישת התמציתיות של כתב הערעור – בעניין זה שוכנעתי כי יש להורות על השבת כתב הערעור לידי המערער לצורך תיקונו. תקנה 414 לתקנות קובעת כי "כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור, ויציין כל נימוק במספר סידורי". תקנה 417 מקנה לבית-המשפט סמכות להורות על תיקון כתב הערעור בכל עת, בין היתר כדי למנוע הפרעה לדיון הוגן, סיבוך או השהייה.

5.

כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי נקודת המוצא הינה שבית-המשפט אינו "עורך-על" של כתבי הטענות, וכי לבעלי-הדין ולבאי-כוחם חירות לקבוע את מסגרת הדיון, מה ייטען וכיצד ייטען. עם זאת, חירות הטיעון אינה בלתי מוגבלת ובנסיבות מתאימות יש מקום להגבילה כדי להגן על אינטרסים חשובים אחרים, ובהם השיוויון בין בעלי-הדין והאינטרס הפרטי והציבורי בניהול יעיל והוגן של ההליך השיפוטי. כבר נאמר בפסיקה כי זכות הטיעון של בעל-הדין בכתב הערעור מוגבלת באמצעות דרישת התמציתיות, על-מנת לשמור על זכותו של הצד שכנגד לדעת בבירור מהי חזית המחלוקת ומפני מה עליו להתגונן. תכלית נוספת היא השמירה על השוויון בין בעלי-הדין. כתב ערעור רחב-היקף עלול להביא ליתרון בלתי מוצדק של המערער ביחס למשיב, המוגבל למסגרת של צו סיכומים שחל באופן שווה על הצדדים ובדרך כלל לא מביא בחשבון את הודעת הערעור. תכלית שלישית של דרישת התמציתיות עניינה בניהול יעיל של ההליך – הן בין בעלי-הדין עצמם, והן בהיבט של מערכת השפיטה בכלל (ראו: ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל-אביב (לא פורסם, 8.5.2005)).

6.

במקרה דנן, נראה כי מדובר בכתב ערעור החורג באופן משמעותי מדרישת התמציתיות. כתב הערעור משתרע על פני 148 עמודים. הוא מפרט יתר על המידה את הטענות העובדתיות ואת ההליכים המשפטיים בין הצדדים תוך התעמקות בכל טענה וטענה ובכל תג ותג בראיות, בדומה לסיכומים בכתב (ואף למעלה מההיקף המקובל בבית-משפט זה בגדר סיכומים בכתב). כתב הערעור כולל ציטוטים מהפרוטוקולים, ניתוח והשוואה של העדויות ביחס לתצהירים בכתב, וכן עמידה מפורטת על סתירות נטענות בעדויות ובתצהירים. במצב דברים זה, הודעת הערעור אינה תוחמת את גדר המחלוקת אלא מתעמקת בכל טענה וטענה, ומביאה הפניות וציטוטים ממכלול החומר הראייתי. על הודעת ערעור מסוג זה כבר נאמר כי היא הופכת להיות "גרסה מורחבת של סיכומים בכתב, ולא כתב ערעור. בכך יש משום הפרה של עקרון השוויון בין בעלי הדין, והערמת קושי על בעל הדין שכנגד, כמו גם על בית המשפט, בניהול ההליך...יש להבחין בין טענה לבין פירוט טענה; בין השגה ובין פירוט השגה" (ע"א 1501/05 כהן הנ"ל, פס' 9). לא ניתן, אפוא, להותיר את כתב הערעור כפי שהוגש על כנו, וזאת אף אם אקבל את טענת המערער בדבר מורכבות הסוגייה, והיקף החומר הראייתי בנוגע לשתי התביעות בהן הכריע בית-המשפט קמא. הודעת ערעור כה ארוכה ומפורטת שכמוה כסיכומים בלתי מוגבלים בהיקפם, יש בה כדי לעקוף למעשה את הגבלת ההיקף שתיקבע בצו הסיכומים, ולהקנות למערער יתרון דיוני, שעלול להגיע לכדי יתרון מהותי, על-פני המשיב, תוך פגיעה ביכולת לנהל הליך הוגן ויעיל (ראו: ע"א 3263/00 מסיעי אריה שאשא בע"מ נ' עיריית חולון (לא פורסם, 17.9.2000))

7.

אשר על כן, אני מורה על החזרת כתב הערעור כפי שהוגש לידי המערער. בשים לב להיקף פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, להודעת הערעור ולנימוקיה, יגיש המערער כתב ערעור מתוקן, בהיקף של עד 50 עמודים. זאת, תוך צירוף המסמכים המקיימים את הוראת תקנה 419 לתקנות. כתב הערעור המתוקן יוגש תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ויתויק בתיקי השופטים שיישבו בדין במקומו של כתב הערעור המקורי. המערער יישא בהוצאות המשיב בגין ההליך שלפניי בסך 3,000 ש"ח.