ע"א 8080-23 ע"א 8080-23

1.לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הוגשו שלוש בקשות לאישור תובענות כתובענות ייצוגיות (ת"צ 23963-05-20; ת"צ 36400-04-20; ות"צ 39809-04-20; להלן: בקשות האישור ו-התובענות, בהתאמה). בקשות האישור הוגשו על-ידי סטודנטים הלומדים במוסדות אקדמיים בישראל, ובהן נטען, בעיקרו של דבר, כי בתקופת התפרצות נגיף הקורונה, גבו המוסדות האקדמיים השונים תשלום שלא כדין מהסטודנטים (כגון: תשלומים עבור אבטחה, רווחה, תחזוקה, חניה וכיוצ"ב), שכן בחלק ניכר מהתקופה הנדונה הוטלו סגרים והלימודים הפרונטליים במוסדות האקדמיים הופסקו.

2.שלוש בקשות האישור הוגשו באופן נפרד, על-ידי מבקשים שונים (ואולם אלה יוצגו על-ידי אותם באי כוח), וכל בקשה הוגשה נגד קבוצה נפרדת של מוסדות אקדמיים. כמו כן, לא נעשה קישור פורמלי בין ההליכים. לצד האמור, יצוין כי בקשה לאיחוד ההליכים אמנם הוגשה על-ידי ב"כ המערערים (המבקשים קמא), אך בהחלטה מיום 23.6.2020 נקבע כי "...מאחר ושאלת האיחוד אינה בשלה להידון בשלב זה, בטרם הוגשו תשובותיהן של המשיבות בתובענות, תידון הדרך בה יש לדון בתובענות בישיבות קדם המשפט שנקבעו".

3.בהמשך לאמור, הוגשו בכל אחד משלושת ההליכים בקשות נפרדות לסילוק בקשות האישור על הסף (הוגשו כתבי טענות נפרדים בכל אחד מן ההליכים והדיונים בבקשות הסילוק התקיימו, לפחות באופן חלקי, בנפרד). ואולם, פסק הדין מיום 13.9.2023 בהליכים קמא ניתן במשותף לכל שלוש הבקשות, ובגדרו התקבלו שלוש בקשות הסילוק (להלן: פסק הדין). בפסקה 6 לפסק הדין צוין כי "מאחר שהטענות בתובענות דומות מאד, וכן גם בבקשות הסילוק על הסף, אזי לשם היעילות, יינתן פסק הדין שלהלן במשותף" בסיום פסק הדין נקבע כי "בקשות האישור שבכותרת והתובענות שצורפו להן נמחקות על הסף מהטעמים הנזכרים לעיל".

4.הערעור דנא נסב על פסק הדין. המערערים הם כלל המבקשים בכל שלוש בקשות האישור שנמחקו על הסף והמשיבות הן כלל המשיבות בהליכים קמא.

5.בבקשה שלפניי טוענות המשיבות 1, 4, 10 ו-12 (להלן: המשיבות) כי יש להורות על סילוק הערעור על הסף, וזאת מאחר שהיה על המערערים להגיש שלושה הליכים ערעוריים נפרדים על פסק הדין של בית המשפט קמא, חלף ערעור אחד, או לכל הפחות להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבות בכל אחד מן ההליכים ולשלם אגרה בהתאם למספר ההליכים שפסק הדין קמא ניתן בעניינם. לטענת המשיבות, על אף שפסק הדין ניתן בשלושת ההליכים במשותף, ההליכים מעולם לא אוחדו באופן פורמאלי, ומשכך יש לנהל שלושה הליכים ערעוריים נפרדים. לחילופין, מבקשות המשיבות להורות על הגדלת סכום הערובה בהליך וזאת בשים לב להיקפו וטיבו של ההליך, ריבוי המשיבות בו (להן ייצוג משפטי נפרד), וכן בשים לב לגובה סכום ההשבה הנתבע במסגרת ההליכים קמא.

6.המערערים מתנגדים לבקשה על כל חלקיה. בפתח תשובתם, טוענים המערערים כי בקשת המשיבות להגדלת הערובה נדונה והוכרעה זה מכבר במסגרת החלטתי מיום 11.12.2023 בה דחיתי את בקשתם למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, ומשכך אין מקום לדון בבקשה זו פעם נוספת. לגופם של דברים, נטען כי פסק הדין ניתן בשלושת ההליכים במשותף, ומשום כך נדרשו המערערים להגשת הליך ערעורי אחד, ובהתאם לכך להפקיד ערובה ולשלם את האגרה עבור הליך יחיד. עוד נטען כי אין מקום להגדלת סכום הערובה, וזאת בשים לב לכך שהמערערים הם סטודנטים שהכנסתם אינה גבוהה, אשר חלקם משרתים במילואים, וכי ממילא ההוצאות שייפסקו במסגרת ההליך אינן צפויות להיות גבוהות מאחר שמדובר בהליך לא מורכב.

7.המערערים טוענים עוד כי הבקשה דנא הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב, וכי יש בה כדי לפגוע ביעילות הדיון.

דיון והכרעה

8.הבקשה לסילוק הערעור על הסף – לאחר העיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

9.אמנם, כפי שמציינות המשיבות בבקשתן, וכפי שאף צוין בפסק הדין קמא, הדיון בשלוש בקשות האישור לא אוחד באופן פורמאלי עד למתן פסק הדין. ואולם, אני סבורה כי משעה שפסק הדין ניתן במאוחד בשלוש בקשות האישור יש לראות בכך החלטה לאיחוד ההליכים קמא בפועל. ויודגש, בניגוד לנטען בבקשה דנא, בהחלטת בית משפט קמא מיום 23.6.2020 הבקשה לאיחוד ההליכים לא נדחתה, אלא נקבע כי שאלה זו תידון בהמשך. כאמור, אני סבורה כי ההחלטה ליתן פסק דין משותף הדוחה את שלוש בקשות האישור מהווה, הלכה למעשה, החלטה לאיחוד ההליכים, ומשכך, המערערים היו רשאים להגיש ערעור אחד ומשותף על פסק הדין, ודין בקשת הסילוק להידחות.

10.הבקשה להגדלת סכום הערובה – בפתח הדברים יוער כי הבקשה להגדלת סכום הערובה לא נדונה בגדרי החלטתי מיום 11.12.2023, בה נדונה אך בקשת המערערים למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה (וראו גם כותרת ההחלטה בה פורטו הבקשות אשר נדונו בגדרה). במצב דברים זה, המשיבות היו רשאיות להגיש בקשה נפרדת להגדלת סכום הערובה, כפי שאכן עשו.

11.על פי תקנה 135(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, בית המשפט מוסמך לחרוג, מעלה או מטה, מסכומי הערובה הנקובים בתוספת השלישית לתקנות. כידוע, השיקולים שיש להביא בחשבון בבחינת בקשה להגדלת סכום הערובה על ידי בית המשפט הם, בין היתר, אומדן ההוצאות הצפוי ככל שההליך יידחה, מורכבות ההליך והיקפו, מספר המשיבים וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת (ראו: ע"א 9042/22 לומדעת מכשירי כתיבה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (02.03.2023); ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל (24.2.2022)).

12.בענייננו נראה כי אכן יש מקום להגדיל את סכום הערובה. זאת, בשים לב לכך שההליך מופנה כלפי 22 משיבות שונות, בעלות ייצוג נפרד, ולנוכח תכלית הערובה להבטיח כי ככל שידחה הערעור וייפסקו הוצאות לחובת המערערים למשיבות הרבות יהיה מקור וודאי וזמין להיפרע ממנו (ראו והשוו: ע"א 8016/19 יעקב בן עזרא נ' פספורטכארד ישראל סוכנות לביטוח כללי (2014) בע"מ (23.02.2020) (להלן: עניין בן עזרא)). עוד יש לתת את הדעת לסכום הנתבע בהליכים קמא, אשר על-פי הנטען, עומד על סך מצטבר של למעלה ממאה מיליון ש"ח.

13.לצד האמור, לא מצאתי כי יש הצדקה להגדלת העירבון לכדי סכום של 150,000 ש"ח, כמבוקש בבקשת המשיבות. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שבהליך קמא לא נפסקו הוצאות לטובת המשיבות ולנוכח תכליות ההליך הייצוגי ופערי הכוחות המובנים בהליכים מסוג זה בין יוזמי ההליך למשיבים לו המצדיקים קביעת ערובה ברף שאינו הרף הגבוה ביותר (ראו עניין בן עזרא; ע"א 7928/12 אי.אר.אמ. טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 32 (22.1.2015)).

14.באיזון בין מכלול השיקולים האמורים מצאתי להורות על הגדלת סכום הערובה בהליך דנא לסך של 50,000 ש"ח, כך שעל המערערים בהליך להפקיד 15,000 ש"ח נוספים לערובה בסך 35,000 ש"ח שהופקדה זה מכבר.

15.הפקדה של סך נוסף של 15,000 ש"ח כערובה בהליך תופקד עד ליום 1.2.2024, שאם לא כן – עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן החלטה נוספת.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.