ע"א 8098-22 ע"א 8098-22

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופט מ' שדאפנה) מיום 13.11.2022 בתמ"ש 55998-01-22 לפסול עצמו מלדון בעניינו של המשיב.

1.הצדדים הם אחים וההליך עניינו סכסוך ביחס למקרקעין שהוריש להם אביהם המנוח. המשיב, עורך דין במקצועו, טען כי המערערים זייפו תכנית חלוקה של המקרקעין שאותה הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ובשל כך הגיש נגד המערער 2 תביעה (תמ"ש 26827-03-19; להלן: ההליך הראשון). ההליך הראשון הסתיים בפשרה שאליה הגיעו הצדדים ושניתן לה תוקף של פסק דין ביום 25.5.2020.

עם זאת, לטענת המשיב המערערים נקטו במעשי רמייה נוספים כלפיו ובשל כך נקט בהליך נושא הערעור דנן, שבו ביקש סעד הצהרתי בנוגע לזכויות במקרקעין וכן פיצוי כספי. כמו כן ביקש המשיב סעד זמני.

2.ביום 7.3.2022 התקיים דיון שבו הסכימו המערערים לא לבצע שינויים "במצב הרישומי" של המקרקעין עד לקיום הדיון שנקבע ליום 27.3.2022, והמותב נתן תוקף של "החלטה זמנית" להסכמת הצדדים.

ביום 27.3.2022 התקיים דיון שבו נדונה הבקשה לסעד זמני, ובסופו קבע המותב כי החלטה תישלח לצדדים. כעולה מפרוטוקול הדיון, לאחר מכן ציין המותב כי "בטרם סגירת הפרוטוקול וחתימתו עמד ה[משיב] ואמר 'לא סתם אנשים הולכים לפשע, ובכך מעורב גם בית המשפט', ויצא מן האולם". עוד צוין בפרוטוקול כי המערערים הודיעו שהם מבינים את הדברים הללו כאיום עליהם.

3.בהמשך אותו היום הגיש המשיב בקשה לפסילת המותב, בה טען כי קיים "חשש כבד למשוא פנים וחשש כבד שה[מותב] מושפע ממניעים זרים". לטענתו, "בשנים האחרונות חלה התדרדרות באמון חלק מציבור החברה הערבית במערכת המשפט הישראלית, מה שהניע אותם לפנות לקבוצות בעלות אופי עברייני ופלילי, על מנת למצוא פתרונות לבעיותיהם". המשיב מנה החלטות דיוניות שונות שנתן המותב, חלקן בהליך הראשון, וטען כי אלה ניתנו "משיקולים לא עניינים".

לאחר קבלת תגובת המערערים שהתנגדו לבקשה, ביום 10.4.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות וקבע, בין היתר, כי לא הוצג כל בסיס לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצדו. המותב הוסיף והביע מורת רוח מההתבטאויות הקשות של המשיב כלפיו וכלפי מערכת המשפט, אשר "נאמרו בלשון בוטה ושלוחת רסן". כמו כן חייב המותב את המשיב בהוצאות המערערים בסך של 1,000 ש"ח לכל אחד.

4.ביום 14.4.2022 התקיים דיון נוסף בבקשת המשיב לסעד זמני, שבסופו הורה המותב לצדדים להגיש סיכומים בעניין זה. הצדדים הגישו סיכומים, ובהמשך הגישו בקשות נוספות, וביום 21.8.2022 נתן המותב החלטה בה קבע דיון נוסף שלישי במספר בבקשה לסעד זמני.

ביום 29.9.2022 הגיש המשיב בקשה למתן החלטה בבקשה לסעד זמני ללא צורך בדיון נוסף בעניין, ובהמשך הודיעו המערערים על הסכמתם למתן החלטה ללא קיום דיון נוסף.

5.ביום 25.10.2022 נתן המותב את ההחלטה הבאה: "בטרם הכרעה קיימת סוגיה ש[המותב] מעוניין לבררה מול ה[משיב] בקיום דיון על מנת לשמוע את התייחסותו", ולפיכך קבע דיון ליום 13.11.2022.

6.בפתח פרוטוקול הדיון מופיעים הדברים הבאים: "בית המשפט שיתף את הצדדים כי ה[משיב] פנה למכר של ה[מותב] וביקש ממנו שיעזור לו בפניי. וכן מסר להם כי מכר של ה[משיב] שמכיר גם את ה[מותב], פנה גם ל[מותב] וביקש את סיוע בית המשפט בעניינו".

לכך הגיב המשיב "אני לא פניתי לאף אחד לקבל סיוע. אני כן העליתי את מורת רוחי בפני עו"ד שאני מכיר, חבר משותף של ה[מותב] ושלי. העו"ד ואני ביחסים מצוינים והעליתי את הנושא בפניו. לעניין הפסילה של ה[מותב]. אני העליתי בקשה לפסילה בזמנו. התיק מוכן להחלטה כבר זמן רב. אני מאד נזהר גם בבקשות פסולות [כך במקור] וגם כשבית המשפט דחה את הבקשה קיבלתי את זה בהבנה, ולא הייתה לי בעיה להמשיך את הדיון בפני ה[מותב]". המערערים, מצדם, הודיעו כי הם סומכים על הגינותו ושיקול דעתו של המותב ואינם מתנגדים לכך שימשיך לדון בעניינם.

7.בהמשך אותו היום נתן המותב החלטה בה פסל את עצמו מלדון בהליך. המותב ציין כי כאשר מתקיים חשש ממשי למשוא פנים קמה עילת פסלות, ובנסיבות שפורטו "קרי פניית ה[משיב] למכר של המותב וכן פניית מכר של המותב אליו בעניין ה[משיב] יש בהן עילה לפסלותו של המותב". המותב הוסיף כי חרף הכחשת המשיב את "פנייתו למכר של המותב", וחרף הודעת הצדדים כי אינם מבקשים את פסילתו – "אני חש שלא אוכל לדון בתיק בשל העובדות שפורטו. פנייתו של ה[משיב] למכר קרוב של המותב, פניית מכר של ה[משיב] למותב וכן שיתוף עו"ד שהוא מכר של ה[המשיב] ושל המותב בעניין התביעה, יש בהן מספיק בכדי שביהמ"ש יפסול את עצמו מלדון בתיק שכן כל העובדות הנ"ל [הינן] בגדר ניסיון להשפיע על ניהול ותוצאות התביעה". המותב ציין כי מראית פני הצדק והחשש למשוא פנים מחייבים את פסילתו מלדון בהליך, ולפיכך הורה כי ההליך יועבר לקביעת מותב אחר שידון בהליך.

8.מכאן הערעור שלפניי, בו טוענים המערערים כי איש מן הצדדים לא ביקש את פסילתו של המותב, וכי הדבר צפוי להוביל להתארכות ההליכים כך שהם "ייענשו על לא עוול בכפם", בשל התנהלותו הפסולה של המשיב. לטענת המערערים, המשיב מנסה לעקוף את פסק הדין בהליך הראשון שהתנהל בפני המותב, ו"אך טבעי הוא" שהמותב ימשיך לדון בעניינם בשים לב לעיקרון שלפיו כל ההליכים בעניינה של משפחה אחת יידונו בפני שופט אחד. המערערים סבורים כי אין חשש להשפעה על שופט מקצועי כמו המותב, וכי לא קיימים קשרי חברות או מניעה משפטית אחרת בין המותב ובין מי מהצדדים, שיש בהם כדי להצדיק את פסילתו לפי כללי המניעות "הנהוגים בהנהלת בתי המשפט". המערערים טוענים כי "מעשיו הנפשעים" של המשיב אינם מקימים עילת פסלות, ולטענתם במקרים "קשים הרבה יותר", לרבות בבקשת הפסלות שהגיש המשיב, נוטים שופטים היושבים בדין שלא לפסול את עצמם. לגישת המערערים, המותב שגה כשפסל את עצמו, מאחר שנסיבות העניין אינן באות בגדרי העילות הקבועות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ואין בכך שהמשיב פנה למכר של המותב אשר בתורו פנה אליו – כדי להקים עילת פסלות בהתאם לדין. משכך טוענים המערערים כי יש לקבל את הערעור ולהורות על החזרת ההליך למותב.

המשיב הגיש תגובה לערעור מכוח תקנה 174(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולטענתו דין הערעור להידחות. לפי המשיב, הסיבה היחידה להגשת הערעור היא ניסיון לגרום לעיכוב בהכרעה בבקשה לסעד זמני, אשר טרם ניתנה "בשל סחבת מתמשכת שנגרמה בשל התנהלות לקויה בלשון המעטה". המשיב חוזר על טענות שהעלה בבקשת הפסלות מיום 27.3.2022, ולטענתו נאלץ להגיש את בקשת הפסלות "בשל התנהלות בלתי שגרתית ולא מקובלת" מצד המותב. המשיב מציין כי "סבור ומאמין" שלא ייעשה עמו צדק מאחר שהמותב "מושפע ממניעים זרים". המשיב טוען כי בדיון שהתקיים ביום 13.11.2022 הבהיר שלא ביקש את עזרת מכרו של המותב בעניינו, ולפי המשיב הוא "רק הביע מורת רוחו בפני עו"ד חבר שבדיעבד התברר למשיב כי הינו חברו הטוב של ה[מותב]". לטענת המשיב, כאשר המותב דחה את בקשת הפסלות שהגיש הוא "קיבל את זה בהבנה ולא הייתה לו בעיה להמשיך את הדיון בפני אותו [מותב] על מנת להימנע מעיכובים נוספים במתן הכרעה שיפוטית". עם זאת, המשיב מוסיף כי בדיון שהתקיים ביום 13.11.2022 גילה פרטים נוספים בדבר קשר נטען בין בא-כוחו לשעבר של המערער 2 ובין העוזרת המשפטית של המותב. נוכח האמור, טוען המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטת המותב.

9.עיינתי בטענות הצדדים, ולא בלי התלבטות באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן הכללי לפסלות שופט קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, ועניינו קיום חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. סעיף 77א(א1)(1) מוסיף וקובע כי שופט לא יישב בדין – בין היתר – מקום בו קיימת "קרבה ממשית" בינו ובין אחד הצדדים להליך. בהקשר זה נפסק כי אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של השופט לאחד הצדדים להליך כדי להביא לפסילת המותב, ויש להצביע על "קרבה ממשית" המבססת חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"א 3168/18 שפורר נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פסקה 4 (11.6.2018) (להלן: עניין שפורר)). כמו כן הודגש בפסיקה לא אחת כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, ולפיכך דבר של מה בכך אין בו כדי לגבור על חובת השופט לשבת בדין ולהקים עילת פסלות (שם, פסקה 5).

10.בענייננו, החלטת המותב לפסול את עצמו מבוססת על כך שהמשיב פנה למכר של המותב, אשר פנה למותב בעצמו בנוגע להליך, באופן שהמותב חש שהוא "בגדר ניסיון להשפיע על ניהול ותוצאות התביעה". נוכח כך קבע המותב כי שיקולים של מראית פני הצדק וחשש למשוא פנים מחייבים את פסילתו. לא אחת נפסק כי אין לאפשר לבעל דין להביא להחלפת המותב באמצעות פרובוקציות והתנהלות פסולה מצדו (ראו והשוו: ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (20.4.2021); ע"פ 566/21 ברמלי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (16.2.2021)). במובן זה ניתן להבין ללבם של המערערים המלינים על כך שניסיונותיו של המשיב להוביל לפסילת המותב כבר בעת שהגיש את בקשת הפסלות, שהתבססה על האשמות חסרות בסיס כלפי המותב, צלחו לבסוף.

עם זאת, המותב הוסיף כי נוכח האמור הוא חש שלא יוכל לדון בהליך עוד. לא אחת נפסק כי החלטות "פסילה עצמית" אינן ניתנות כדבר שבשגרה, ולפיכך יש ליחס משקל רב לתחושתו הסובייקטיבית של השופט שקיבל אותה, ולא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטת שופט לפסול את עצמו מיוזמתו (ראו והשוו: ע"א 1784/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (25.3.2019); עניין שפורר, בפסקה 5). בענייננו, החלטת המותב אינה מבוססת רק על הבנתו כי הדין מחייב את פסילתו – וזוהי שאלה שבית משפט זה יכול לבחון בנקל ולתקן שגיאה ביישום הדין במידת הצורך – אלא גם על תחושתו האישית כי הוא אינו מסוגל עוד לשבת בהליך ללא חשש לקיומו של משוא פנים או לפגיעה במראית פני הצדק. בנסיבות מיוחדות אלו – אני סבורה כי אין מנוס מדחיית הערעור. יפים לעניין זה דברי השולחן ערוך (חושן משפט, סימן טו, סעיף ג), ולפיהם דיין "שנראה לו מכלל הדברים שיש שם [בהליך] דברים אחרים מסותרים ואינם רוצים [העדים או הצדדים] לגלותם, כל אלו הדברים וכיוצא בהם אסור לו לחתוך אותו הדין, אלא יסלק עצמו מדין זה וידוננו מי שלבו שלם בדבר, והרי הדברים מסורים ללב" (ההדגשה הוספה).

11.בהינתן הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. נוכח התנהלותו, יישא המשיב בהוצאות המערערים ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח לכל אחד, ובסך הכל – 6,000 ש"ח.