ע"א 8104/10 מירה נוה קרנר נ. עזבון המנוח יהודה נווה ז"ל

הערעור – שהוגש ביום 4.11.2010 – נסב על החלטה (מסיימת) של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת נ' נצר) מיום 12.9.2010, ועל החלטות קודמות, ועיקר עניינו בשאלת גילויו וחשיפתו של מסמך מסוים. הערעור קבוע לדיון לפני הרכב. ביום 29.1.2012 הוגשה מטעם המשיבים 10-5 הודעת עדכון ובקשה למחיקת הערעור. בקשה זו היא המונחת לפניי.

בהודעה צויין כי בית המשפט העליון דחה זה מכבר בקשת רשות ערעור על ההחלטות הקודמות בעניין גילוי המסמך (רע"א 7333/09), ועל כן, כך נטען, אין מקום לדון בעניין שוב. עוד נטען כי ההחלטה מיום 12.9.2010 ניתנה בהסכמתה של המערערת, והמערערת אף פעלה בהתאם לאמור בהחלטה ופתחה בהליך חדש שבו התאפשר לה לטעון בעניין המסמך (בינתיים ההליך הסתיים בשל היעדר התייצבות מצד המערערת). בנסיבות אלה טוענים המשיבים 10-5 כי אין טעם מבורר בקיום ההליך הנוכחי. המערערת מצדה עומדת על בירור הערעור ובפרט – על דרישתה לעיין במסמך המדובר.

לא ראיתי להורות על מחיקת ההליך. אמת, קיימת היום לכאורה שאלה באשר לרלוונטיות של הערעור בשים לב לאופן שבו השתלשלו העניינים, אולם לא מצאתי עילת-סף דיונית המצדיקה להורות בשלב זה על מחיקת ההליך. בהקשר זה אדגיש כי על פי ההלכה הפסוקה, דחיית בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" (אפילו מנימוקים לגופו של עניין) אינה שוללת את הזכות להשיג על אותה החלטה בגדרי ערעור המוגש לאחר סיום ההליך בערכאה הדיונית (רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר, פ"ד נח(1) 854 (2003)). לאור כלל זה, ובהיעדר טענה לקיומו של פגם דיוני בעצם הגשת הערעור על ההחלטה המסיימת מיום 12.9.2010 , לא ראיתי לחסום עתה את זכותה של המערערת להמשיך בהליך (שהוגש עוד ביום 4.11.2010) – זאת כמובן מבלי לגרוע מזכויותיהם של המשיבים להעלות כל טענה רלוונטית לפני ההרכב.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות.