ע"א 814/11 ישי קוקבקה נ. "אודיט קונטרול ישראל"

1.

בית-המשפט המחוזי בירושלים קבע כי המבקש הפר הסכם אי-תחרות שכרת עם המשיבות, ובעקבות כך חייבו לשלם להן סכום של 75,000 ש"ח. בבקשה שבפני עותר המבקש כי אורה על עיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור.

2.

בבסיס הבקשה ניצבת טענת המבקש לפיה המשיבות חסרות יכולת כלכלית, ולפיכך מתעורר חשש כי לא יעלה בידן להשיב לו את כספו, ככל שערעורו יתקבל. בפיו של המבקש השגות על פסק דינו של בית-משפט קמא, ובעיקר נגד קביעתו כי הוא הפר את הסכם אי-התחרות. לגישתו, שגה בית-המשפט המחוזי בניתוח הראיות, ועל-כן סיכוייו של הערעור להתקבל הם גבוהים. טעמים אלה – החשש מפני אי-יכולת הפירעון של המשיבות וסיכוייו הגבוהים של הערעור – מובילים, לטעמו של המבקש, למסקנה כי יש לקבל את בקשתו.

3.

השקפת המבקש אינה מקובלת עלי. הכלל המנחה הוא זה הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, לאמור, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, וכך הוא במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי (ע"א 8777/08 מריסאת נ' מריסאת , בפסקה 7 (טרם פורסם, 8.2.2009)). אכן, לבית-המשפט נתונה סמכות לסטות מכלל זה, אולם כך הוא יעשה רק במקרים חריגים בהם הוכיח המבקש כי בעניינו מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת.

טענותיו של המערער כנגד הכרעת הדין של בית-המשפט קמא הן בעיקרן טענות שבעובדה, ובזהירות הראויה, אין לומר כי במצב זה סיכוייו של הערעור להתקבל הם מן הגבוהים. המערער גם לא הניח תשתית עובדתית שיש בה לבסס את טענתו לפיה יתקשה להיפרע מן המשיבות אם יתקבל הערעור (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (טרם פורסם, 26.7.2006) . העובדה כי על נכסיה של המשיבה 2 מוטל שעבוד או כי למשיבות חוב לרשם החברות, אינן מעידות בהכרח על היעדר יכולת פירעון.

בנסיבות אלו לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבות בבקשה זו בסכום של 3500 ₪.