רע"א 8195/02 אלעד שיטרית נ. SHARP CORPORATION

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל), שקיבל את ערעורה של המשיבה, וביטל את החלטת רשמת בית המשפט המחוזי להתיר למבקש להמציא כתב התביעה כנגד המשיבה אל מחוץ לגבולות המדינה.

המשיבה – SHARP CORPORATION

– היא חברה זרה שעיסוקה ייצור ושיווק מכשירי חשמל (להלן: החברה). המבקש הגיש כנגד המשיבה תובענה בשל נזקי גוף שהוסבו לו כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים שנפלטו ממכשיר טלוויזיה, מתוצרת החברה, שרכש בישראל. כן עתר למתן היתר המצאה של כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט, לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). רשמת בית המשפט נעתרה לבקשה. כבוד הרשמת סמכה ידה על תקנה 500(7), המתירה המצאה אל מחוץ לתחום המדינה מקום בו מבוססת התובענה על מעשה או על מחדל שאירעו בתחום המדינה, וזאת, על אף שייצור מכשיר הטלוויזיה נעשה כולו בחוץ לארץ. כבוד הרשמת ציינה כי לאור ההתפתחויות באורחות המסחר הבינלאומי, ראוי ליתן לסדרי הדין פרשנות שתחייב יצרן זר לפצות צרכן מקומי על נזק שנגרם לו עקב מוצר פגום מתוצרתו. הרשמת פסקה כי היה על החברה לנקוט בישראל שורה של אמצעי זהירות על מנת לצמצם את הסכנות הנובעות מן השימוש במכשיר. בין היתר, צריכה היתה החברה – כך קבעה הרשמת – לבצע בדיקות איכות בהתאם לתקן הישראלי ; לצרף הוראות שימוש במכשיר ;

לפרסם אזהרה באמצעי התקשורת ; ואף לאסוף חזרה את מכשירי הטלוויזיה. הימנעותה מלנקוט בצעדים האלה מהווה, כך פסקה הרשמת, מחדל שנעשה בתחומי ישראל, המקים עילה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה.

על החלטת כבוד הרשמת הגישה החברה ערעור בבית המשפט המחוזי. בית המשפט קמא (כבוד השופטת ה' גרסטל) פסק כי הוראת תקנה 500(7) לתקנות אינה מאפשרת מתן היתר המצאה מקום בו אך הנזק אירע במדינת ישראל, ואילו המעשה או המחדל שגרמו לנזק אירעו בחוץ לארץ. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקש לא הניח תשתית מספקת להתרשלות לכאורה של החברה בנוגע לשיווק המוצר בישראל, או למעשה או מחדל אחר מצד החברה. כיוון שכך, פסק כי תקנה 500(7) אינה חלה בנסיבות העניין וקיבל את הערעור. על החלטה זו משיג המבקש בבקשת רשות הערעור שבפני.

2.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להידחות. כפי שקבע בית המשפט קמא, לא די בקרות נזק בישראל על מנת שתקום עילה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה מכוח תקנה 500(7) לתקנות. פרשנות זו, השוללת את תחולתה של תקנה 500(7) בהיעדר מעשה או מחדל שאירעו בישראל, אומצה על-ידי בית המשפט העליון בע"א 565/77 מזרחי נ' Nobel's Explosives

, ואף שההלכה זכתה לביקורת, נותרה היא על כנה ולא שונתה, לא על-ידי מחוקק המשנה ולא על-ידי בית משפט זה (ראו למשל: רע"א 516/00 Allison Engine Co. Inc.

נ' גילה אלטר , תק-על 2000(2) 182). מאחר שאין לראות במעשיה או במחדליה של החברה בייצור מכשירי הטלוויזיה או בשיווקם משום מעשה או מחדל שנעשו בישראל (ראו, לעניין זה, רע"א 2752/03 Metallurgique נ' וילנסקי (טרם פורסם)), ועל כן, אין תקומה לתקנה 500(7). המקרה שבפני גם אינו בא בגדר הוראות תקנות 500(4) או 500(5). משכך, בדין פסק בית המשפט קמא כי לא היה מקום להתיר את המצאת כתב התביעה אל מחוץ לגבולות המדינה. התוצאה היא, אפוא, שדין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח.