ע"א 8244/16 נאש רמות בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

1.

בית המשפט המחוזי קיבל חלק מתביעת המדינה – היא משיבה 1 – וקבע כי המבקשת התעשרה שלא כדין כתוצאה מפעולות לפיתוח מקרקעין שביצעה המדינה. המבקשת חויבה לשלם למדינה סך של 8,640,000 ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית מיום 17.9.2009. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור, ולצדו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המבקשת סיכויי הערעור גבוהים. ביחס למאזן הנוחות נטען כי למבקשת אין נכסים מהותיים או התחייבויות מהותיות, וכי הזרמת הון למבקשת על ידי בעלי המניות בהיקף הנדרש לביצוע פסק הדין אינו מעשי בעתיד הקרוב. בהתאם נטען כי ביצוע פסק הדין יביא את המבקשת למצב של חדלות פירעון. מנגד, משיבות 2-1 טוענות כי סיכויי הערעור נמוכים, וכי מדובר בחיוב כספי שאין הצדקה לעכבו, גם לנוכח אופן התנהלות המבקשת ובעלי מניותיה.

2.עסקינן בסכסוך מורכב, הכרוך במחלוקות עובדתיות ומשפטיות. בית המשפט המחוזי האריך בניתוח הראיות, ונדבך מרכזי בערעור נסוב סביב הממצאים העובדתיים שנקבעו. נמצא כי סיכויי הערעור אינם מכריעים, כשלעצמם, את גורל הבקשה לעיכוב ביצוע. ביחס למאזן הנוחות נדמה כי בנסיבות העניין, נתון מרכזי הוא העובדה שעסקינן בסכומי כסף גבוהים יחסית. בהתחשב בכך, ובעובדה שעסקינן בסעד כספי נגד חברה המעידה על עצמה שהיא חסרת פעילות מהותית, הוחלט במכלול לקבל את הבקשה באופן חלקי כדלהלן:

3.הבקשה נדחית בכל הנוגע לסך של 2,000,000 ש"ח. תשלום יתר הסכום שבו חויבה המבקשת בפסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור. על המבקשת להפקיד עד ליום 27.4.2017 התחייבות עצמית בלתי מוגבלת; ערבות צד שלישי בסך של 1,000,000 ש"ח על ידי שני גורמים שונים, שיכולים להיות גם בעלי המניות של המבקשת, ולחלופין עירבון או ערבות בנקאית בסך של 2,000,000 ₪, לפיצוי בגין כל נזק שייגרם בשל מתן הצו, כתנאי לכך שהצו יישאר בתוקף.