ע"א 8252/12 חנן עתיר נ. סולגאר ישראל אמברוזיה בע"מ

לפניי בקשה לפטור מהפקדת עירבון או להפחתתו. הבקשה הוגשה בגדרי ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז, שבו נתקבל בעיקרו הסדר מוסכם בדבר הסתלקותו של המבקש מהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אך לא אושרו היבטים מסוימים של ההסדר ובהם שכר טרחת עורך-הדין – על כך הערעור. הבקשה שלפניי אינה נשענת על נימוק של היעדר יכולת כלכלית – אדרבא, מובהר כי הערעור הוא למעשה של עורך-הדין המייצג, והלה בעל יכולת כלכלית לשלם הוצאות שתפסקנה אם תפסקנה; הטענה שביסוד הבקשה היא כי לכאורה ניתן להניח שהמשיבים יתמכו בערעור (נוכח היותם שותפים להסדר שאושר באופן חלקי), וכי מדובר בערעור מצומצם שסיכוייו להתקבל טובים.

אומר מיד כי עילה לפטור מלא מהפקדת עירבון לא מצאתי. כאמור, אין טענה לחוסר יכולת כלכלית, שהוא בדרך-כלל תנאי הכרחי (אך לא מספיק) למתן פטור מהפקדת עירבון. המערער משער כי המשיבים (תשעה במספר) יצטרפו לעמדתו בערעור, אולם הבקשה שלפניי אינה בקשה מוסכמת, ואין הצדקה לבחון בשלב מקדמי זה את עמדתו של כל אחד ואחד מן המשיבים. הכלל, כידוע, הוא שבעל-דין המגיש הליך-של-ערעור נדרש להפקיד עירבון (אלא אם מצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת וסיכויי ההליך טובים דיים), ובמקום שבו ההליך מסתיים ללא חיובו בהוצאות, העירבון מוחזר לו (בכפוף כמובן להיעדר מניעה בדין לכך).

עוד אציין כי לא נעלם מעיני שעורך-הדין לכאורה נוטל על עצמו למעשה את עניין ההוצאות (ראו סעיף 11 לבקשה), אולם גם בכך אין כדי להקים עילה לפטור מהפקדת עירבון (יצוין כי לא אחת נקבע שהתחייבות מטעם עורך-דין לשלם הוצאות אינה מהווה חלופה לעירבון – ראו למשל רע"א 7264/10 עו"ד סעדיה נ' דאי (לא פורסם, 13.10.2010)).

אם כן, הבקשה לפטור מהפקדת עירבון נדחית. עם זאת, סבורני כי בהתחשב במהותו של הערעור, בהיקפו ובכלל המדדים הרלוונטיים, יש מקום להעמיד את סכום העירבון במקרה זה על סך של 30,000 ₪. סכום זה יופקד תוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.