ע"א 8321/19 אסתר דהן נ. שמואל דהן

1.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתו של השופט נ' סולברג מיום 31.12.2019 ועל כן לא נחזור עליהן (בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה בהחלטה מיום 15.1.2020, וראו גם החלטתו של השופט ע' פוגלמן מיום מיום 23.1.2020). בהחלטות אלה נדחתה בקשת המערערת לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שהורה על מכירת דירת המשיבים 2-1 (להלן: הדירה ), שהם החייבים בפשיטת רגל (להלן:

החייבים ).

2.

נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בערעור. על פניו, ההסכם שערכה המערערת ביום 2.8.2005 בינה לבין בנה וכלתה, החייבים, למכירת הדירה,

הוא הסכם למראית עין. בהסכם נכתב כי שולם כבר כל הסכום של 318,000 ₪ שנקבע כסכום התמורה, מה שמעורר תמיהה על פניו. מכל מקום, לא הובאה כל אסמכתא לביצוע התשלום. דפי חשבון הבנק שצורפו הם מאוחרים להסכם (מחודשים פברואר-מרץ 2006), ולא ניתן ללמוד מהם דבר וחצי דבר על תשלום תמורה עבור הדירה. בעת עריכת הסכם המכר כבר רבצו מספר עיקולים על הדירה שלא סולקו, ולא למותר לציין כי החזקה בדירה נותרה לאורך כל השנים בידי החייבים.

3.

גם טענתה של המערערת כביכול לא ידעה על ההליכים שמתנהלים בין החייבים לבין הנאמן, אינה מתיישבת, לטעמנו, עם הקביעות של בית משפט קמא, שציין בהחלטתו מיום 11.9.2019 כי למערערת היו הזדמנויות רבות להביא טענותיה וכי היא התעוררה רק לאחר שניתנה החלטה על פינוי הדירה.

התמונה המצטיירת היא, שהערעור דנן הוא חלק ממסכת ארוכה של קשיים ומכשולים שהערימו החייבים על מימוש הדירה. מכל מקום, לא למותר לציין כי ענייננו במעשה עשוי לאחר שהדירה כבר פונתה ונמכרה לצד שלישי שאף לא צורף כצד לדיון.

4.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור, והרבה לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.

5.

בשולי הדברים נציין, כי במהלך הדיון הועלו סוגיות שונות וטענות שונות מצד החייבים, אולם מקומם של אלה בערכאה הדיונית והם חורגים ממסגרת הערעור דנן.