ע"א 8321/19 אסתר דהן נ. שמואל דהן

1.

לפניי בקשה ל"החייאת" ההליך שבכותרת. המשיב 3 (להלן: המשיב ) מתנגד לבקשה.

2.

הערעור שבכותרת הוגש ביום 15.12.2019, ובהחלטתי מיום 17.2.2020 דחיתי את בקשת המערערת למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בהחלטתי זו הוריתי כי תשולם אגרה בסכום מופחת של 1,500 ש"ח ויופקד עירבון בסך של 7,000 ש"ח, וזאת עד ליום 25.2.2020. האגרה לא שולמה והעירבון לא הופקד במועד שנקבע, וביום 12.3.2020 – בחלוף המועד לתשלום האגרה והפקדת העירבון – הגישה המערערת בקשה להארכת המועד לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון. בהחלטתי מיום 14.5.2020 (מחמת תקלה התיק הושב לטיפולי רק ביום זה) נעתרתי לבקשה והארכתי את המועד לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון עד ליום 24.5.2020. חרף האמור, לא שולמה אגרה ולא הופקד עירבון עד למועד זה. ביום 26.5.2020 נשלחה לבא-כוח המערערת הודעה על רישום ההליך לדחייה בפני הרשם ביום 1.6.2020, וכן נעשתה פנייה טלפונית מטעם המזכירות בעניין. חרף האמור, האגרה לא שולמה והעירבון לא הופקד, ובשל כך ביום 8.6.2020 ניתן פסק דיני בו הוריתי על מחיקת הערעור שבכותרת (להלן: פסק הדין ).

3.

למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר מתן פסק הדין, ביום 10.6.2020, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בפסק הדין ובה עתר לשנות את תוצאתו כך שהערעור יידחה ולא יימחק. בהחלטתי מיום 25.6.2020 דחיתי בקשה זו, כך:

"לא ראיתי להיעתר לבקשה שבכותרת. במקרה בו לא שולמה אגרה ולא הופקד עירבון רשאי הרשם להורות על מחיקתו ההליך (תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )) או על דחייתו (תקנה 431 לתקנות) (ראו והשוו: בש"א 7059/15 ואן קול נ' מדינת ישראל (19.11.2015)). האמור לעיל נכון גם במקרים בהם נשלחה ליוזם ההליך התראה על רישום ההליך לדחייה כמצוות תקנה 431.

נוכח האמור לעיל, ואף לאחר ששקלתי את טענות הנאמן, לא ראיתי טעם לשנות את תוצאת פסק דיני מיום 8.6.2020.

הבקשה נדחית אפוא".

4.

עוד יצוין כי בהחלטתי מיום 17.2.2020 הוריתי כי ההליך שבכותרת ייקבע לדיון באותו יום ובפני אותו מותב יחד עם ע"א 609/20 (להלן: הערעור הנוסף ) – אף הוא ערעור שהגישה המערערת כלפי החלטה שניתנה באותו הליך מושא הערעור דנן. בהחלטתי מיום 3.6.2020 שניתנה בגדרי הערעור הנוסף, דחיתי בקשה למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון , והוריתי על תשלום והפקדה עד ליום 16.6.2020. האגרה בערעור הנוסף שולמה והעירבון הופקד.

5.

לאחר מתן פסק הדין, ביום 15.6.2020, הגישה המערערת בגדרי הערעור דנן "בקשה לתשלום אגרה", ביום 29.6.2020 הגישה המערערת בקשה נוספת להבהרת בקשתה "לתשלום האגרה" וביום 15.7.2020 הגישה בקשה למתן החלטה בשתי הבקשות האמורות. בהחלטתי מיום 23.7.2020 הוריתי על דחיית הבקשות וקבעתי כך:

"ההליך שבכותרת נמחק בפסק דיני מיום 8.6.2020 וזאת בשל כך שלא שולמה בו האגרה ולא הופקד העירבון, אף לאחר החלטות שניתנו בעניין ומשלוח התראה מטעם המזכירות לבא-כוח המערערת (ובהתחשב בכך שהליך זה הוגש עוד ביום 15.12.2019 וההחלטה הדוחה את בקשת הפטור ניתנה עוד ביום 17.2.2020). כבר משום כך, ובהתאם לסדרי הדין, לא ניתן להיעתר לבקשה לתשלום אגרה בהליך.

למען הסדר הטוב ונוכח טענות המערערת אציין כי בהחלטתי מיום 17.2.2020 הוריתי כי ההליך שבכותרת יישמע באותו יום ובפני אותו הרכב יחד עם ע"א 609/20, ואין מדובר בהחלטה לאיחוד דיון. עוד אציין כי המועד האחרון לתשלום האגרה והפקדת העירבון בהליך שבכותרת חלף ביום 24.5.2020, כאמור בהחלטתי מיום 14.5.2020 שניתנה בהליך שבכותרת. כפי שניתן ללמוד בקלות מעיון בהחלטה שניתנה ביום 3.6.2020, הרי שהחלטה זו ניתנה אך ורק בגדרי ע"א 609/20 בבקשה שהוגשה בע"א 609/20, וממילא שלא ניתן לראות בה הארכת מועד לתשלום האגרה והפקדת העירבון בהליך שבכותרת. דברים אלה נכתבו למעלה מן הצורך שכן כאמור לעיל משניתן פסק דין בהליך לא ניתן לשלם בו אגרה.

ככל שהמערערת תגיש בקשה ל'החייאת' הליך, בקשה זו תידון לפי אמות המידה הקבועות בדין.

הבקשות נדחות".

6.

ביום 10.8.2020 הגישה המערערת את הבקשה שבכותרת ל"החייאת" ההליך. לטענת בא-כוחה, הוא סבר בטעות כי ההוראה על תשלום האגרה והפקדת העירבון שניתנה בגדרי ההחלטה מיום 3.6.2020 בערעור הנוסף מתייחסת גם לערעור דנן ומעניקה למעשה ארכה לתשלום ולהפקדה, וזאת נוכח ההחלטה מיום 17.2.2020 בה הוריתי על איחוד הדיון בשני הערעורים. בנסיבות אלה, כך טוען בא-כוח המערערת, הוא סבר כי פסק הדין בהליך שבכותרת ניתן בטעות ובשל כך לא פעל לביטולו.

7.

כידוע, רשמי בית המשפט מוסמכים להורות על "החייאת" הליך מקום בו מתברר שיש למחדליו של המבקש – אשר הובילו לדחייה או למחיקה של ההליך מלכתחילה – הסבר המניח את הדעת. ככלל, בקשה ל"החייאת" הליך יש להגיש תוך שלושים יום כפי שנדרש לגבי בקשות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. יצוין בהקשר זה כי ככל שחולף זמן רב יותר ממתן פסק הדין ועד להגשת בקשת ה"החייאה", ייטה בית המשפט לדחות בקשה זו. בקשה ל"החייאת" הליך תיבחן, בין השאר, בשים לב לסיכויי ההליך, לחומרת הפגיעה במבקש אם תידחה בקשתו ולשאלת הסתמכותו של בעל הדין שכנגד על פסק הדין (ראו: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם , פיסקאות 22-19 (28.6.2006)).

8.

אני סבורה כי בענייננו קיימים שיקולים המושכים לשני הכיוונים.

מן העבר האחד, אין ספק כי התנהלותה של המערערת רצופה בכשלים דיוניים: ראשית , עיון בהחלטתי מיום 3.6.2020 מעלה באופן ברור כי היא ניתנה בגדרי הערעור הנוסף בלבד . כך, בפרט משום שמספרו של ההליך מופיע לבדו בכותרת ההחלטה. לא למותר לציין כי המערערת כלל לא הגישה בקשה להארכת המועד לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון בהליך שבכותרת, כך שסברתו של בא-כוחה לפיה יש בהחלטה מיום 3.6.2020 כדי להאריך את המועד לתשלום האגרה והפקדת העירבון בהליך שבכותרת – היא מוקשית. שנית , המערערת לא פעלה להגשת בקשה ל"החייאת" ההליך לאחר מתן פסק הדין ותחת זאת הגישה בקשות שונות במטרה לשלם את האגרה בהליך שבכותרת, וזאת באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טענת בא-כוחה כי סבר שפסק הדין ניתן בטעות.

שלישית , אף לאחר שנדחו בקשות המערערת "לתשלום האגרה" שהוגשו לאחר מתן פסק הדין, נראה כי לא אצה למערערת הדרך והיא הגישה את הבקשה ל"החייאת" ההליך רק ביום 10.8.2020.

מן העבר השני, יש לתת את הדעת למהות ההליך שעניינו ערעור בזכות על החלטה לביטול הענקה של דירה למערערת. זאת ועוד, עניינה של המערערת עתיד להתברר בבית משפט זה בגדרי הערעור הנוסף, כך שהנזק שייגרם למשיב כתוצאה מ"החייאת" ההליך דנן הוא מופחת.

9.

בנסיבות אלה ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שעל הכף, באתי לכלל דעה כי יש להורות על "החייאת" ההליך תוך פסיקת הוצאות לחובת המערערת בשל התנהלותה הדיונית.

10.

התוצאה היא כי אני מורה על "החייאת" ההליך שבכותרת. האגרה והעירבון כאמור בהחלטתי מיום 17.2.2020 ישולמו ויופקדו לא יאוחר מיום 25.10.2020.

המערערת תישא בהוצאות המשיב 3 בסך של 5,000 ש"ח.

ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.