ע"א 8333/11 חברת מ.ר עץ ייזום והשקעות בע"מ נ. חברת אדרי אלי ייזום והשקעו

לפניי בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ 20667-11-09 (כבוד השופט הבכיר י' פרגו ), מיום 4.10.2011, שבמסגרתו נדחתה תביעת המבקשת לאכיפת הסכם מכר שנחתם בינה לבין המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות).

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי ביטול הסכם המכר על ידי המשיבות נעשה כדין וזאת לאחר שהמבקשת הפרה את ההסכם הפרה יסודית ולאחר שניתנו לה מספר הזדמנויות לתקן הפרה זו. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו, כאמור, הבקשה לסעד זמני בערעור המונחת לפניי.

הסעד המבוקש בבקשה הוא השארת צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ושאסר על המשיבות, בין היתר, לערוך שינוי ברישום הזכויות בנכס המקרקעין נושא הערעור, על כנו. לטענת המבקשת, דחיית בקשתה יכולה להוביל לכך שהסעד העיקרי המבוקש בעתירה – אכיפת ההסכם למכירת הנכס – יתייתר שכן המשיבות עשויות להעביר את הנכס לאחר. משכך, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה. עוד טוענת המבקשת, בין היתר, כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים.

מנגד, טוענות המשיבות כי דין הבקשה להידחות. לטענתן, סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים שכן מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוענות המשיבות כי לא מדובר בדירת מגורים אלא בנכס מסחרי, כי כתוצאה מהעיכוב במכירת הנכס (משנת 2009) נגרמו להן נזקים כבדים וכי מניעת האפשרות למכור את הנכס תסב להם נזק נוסף. עוד טוענות המשיבות כי המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק מתן צו של סעד זמני במסגרת הערעור.

המשיב 4 השיב אף הוא לבקשה והותיר את ההכרעה בה לשיקול דעתו של בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים, בהודעת הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, המבקש סעד זמני בשלב זה, נדרש להראות כי נתקיימו "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו היענות לבקשתו. הטעם לדרישה זו הוא כי דחיית התובענה בערכאה הדיונית מטה את נקודת האיזון לטובת ה"זוכה" על פי פסק הדין, דהיינו, המשיבות, ועל כן יקשה על המבקש לשכנע את בית המשפט בצדקתו של הצו אותו הוא מבקש. במסגרת זו מוטל על המבקש הנטל שאיננו קל להראות כי סיכויו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ראו, למשל, ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (לא פורסם, 29.1.2007)).

בענייננו, לא עמדה המבקשת בנטל זה, ולא שוכנעתי כי יש בבקשתה טעם מיוחד המצדיק מתן סעד זמני בתקופת הערעור. מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשת. זאת, שכן לא מדובר בדירת מגורים אשר פינוי ממנה יגרום לאדם נזק בלתי הפיך, אלא בנכס מסחרי ובנזק כלכלי בלבד. בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי הנזק שעלול להיגרם למבקשת עולה על הנזק אשר ייגרם למשיבות במידה והבקשה תתקבל.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים 3-1 בסכום של 5,000 ש"ח.