ע"א 8422/19 הרב יוסף ברויאר נ. עמותת חברת קדישא גחש"א ראשון לציון

1.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ), הגישה באמצעות מנהלה המיוחד, עו"ד חבר, תביעה כספית נגד המבקש, על סך של 10 מיליון ₪. התביעה הוגשה על-ידי עו"ד חבר בכובעו כמנהלה המיוחד של המשיבה, בשל העובדה שבעת הגשת התביעה היתה המשיבה נתונה בהליך פירוק. מאז הסתיים הליך הפירוק, ועו"ד חבר שוחרר מתפקידו כמנהל מיוחד. על-פי הנטען בכתב התביעה, המבקש, ששימש כמנכ"ל המשיבה, הוציא מקופתה כספים רבים שלא כדין, במשך שנים רבות, בדרכים שונות ומגוונות. המשיבות 3-2, אשתו ובתו של המבקש, והמשיב 4, עובד לשעבר במשיבה, נתבעו אף הם. ביום 5.11.2019 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. התביעה נגד המשיבים 4-2 – נדחתה; התביעה נגד המבקש התקבלה, והוא חוייב לשלם למשיבה סך של 10 מיליון ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט. נכון להיום עומד חובו של המבקש מכוח פסק הדין, על סך של 11,224,300 ₪.

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, וטען על שורה של שגיאות שנפלו בו. בד בבד עם הודעת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע, זו שלפנַי, ובקשתו היא להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המבקש, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים מאד, ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו. לדבריו, אלמלא יעוכב הביצוע עד להכרעה בערעור, אזי יגרמו לו נזקים גדולים ובלתי-הפיכים. אם ימומשו נכסי המקרקעין שבבעלותו – לא ניתן יהיה להשיב את מצב הדברים לקדמותו, ואם תעוקל קצבת הפנסיה החודשית שלה הוא זכאי – כי אז הוא עלול להגיע לידי 'חרפת רעב'. נוסף על כך פירט המבקש על אודות מצבו הרפואי, המטה גם הוא את מאזן הנוחות לטובתו.

3.

בתגובתו לבקשה טען ב"כ המשיבה, כי דינה להידחות. טענותיו של המבקש לנזקים גדולים ובלתי-הפיכים נטענו בעלמא, מבלי שפרט מהי מצבת הנכסים שבבעלותו, כמה נכסי מקרקעין יש לו, מה גובה הכנסותיו, וכיוצא באלו פרטים רלבנטיים. על-פי המידע המצוי בידי ב"כ המשיבה, מצבת הנכסים של המבקש כוללת ארבעה נכסי מקרקעין, וכן זכויות וכספים בשתי חברות ביטוח; שווי הנכסים הכולל מצטבר לסכום של כ-15 מיליון ₪, ואף למעלה מכך. בנסיבות אלו, ומשלא הציג המבקש אסמכתאות כלשהן לטענותיו, ברי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. אשר לסיכויי הערעור נטען כי קלושים המה נוכח העובדה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי 'בנוי לתלפיות', ומבוסס בחלקו הארי על קביעות עובדתיות. לחלופין , ככל שיימצא כי ישנו חשש לגרימת נזק בלתי-הפיך למבקש, יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי בלבד, ביחס לבית מגוריו של המבקש, כנגד הפקדת ערובה מתאימה.

4.

ביום 16.1.2020 ביקש המבקש, בהסכמת ב"כ המשיבה, להשיב לתגובה. בתשובתו שב וטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים מאד, מחה על הניסיון 'להשחיר את פניו' והוסיף אי-אלו פרטים על אודות מצבת נכסיו והכנסותיו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי כאמור בתגובה ב"כ המשיבה, וכפי שיפורט להלן. הבקשה לעיכוב ביצוע ארוכה, 32 עמודים; רובה ככולה מכוונת כלפי סיכויי הערעור להתקבל, מיעוטה – פחות מעמוד אחד – מוקדש למאזן הנוחות שבין הצדדים. והמעט שנכתב, אינו מחזיק את המרובה; ללמדנו, לכאורה, כי איִן. כפי שטען בצדק ב"כ המשיבה, טענות המבקש לנזקים בלתי-הפיכים ו'חרפת רעב' נטענו בעלמא. העדר שקיפות מצד המבקש, שלא מסר מלכתחילה פירוט על מצבת נכסיו ומקורות מחייתו בגיבוי אסמכתאות מתאימות, כנדרש בנסיבות העניין, נזקף לחובתו. מה שפירט המבקש לאחר מכן, במסגרת התשובה לתגובה, מצייר אף הוא תמונה חלקית בלבד, ולא די בו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו. אשר לסיכויי הערעור להתקבל, אלו על פני הדברים אינם 'גבוהים מאד', כטענת המבקש, באופן המצדיק לעכב את ביצוע פסק הדין במלואו.

6.

בנסיבות העניין, יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי , שיחול אך ורק ביחס לבית מגוריו של המבקש, כמפורט בתגובת ב"כ המשיבה, בכפוף להפקדת ערובה מתאימה.

7.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע פסק הדין ביחס לבית מגוריו של המבקש בלבד, כמפורט מתגובת ב"כ המשיבה, בכפוף להפקדת ערבון בסך של 300,000 ₪ בקופת בית משפט זה, עד יום 3.2.2020. אם לא יופקד הערבון, יפקע הצו ללא צורך בהחלטה נוספת.

אין צו להוצאות.