ע"א 8426/19 נתנאל נקש נ. תומר גלילי

1.

המבקש, נתנאל נקש (להלן:

נקש ), הועסק בעבר כשכיר בחברת מונדי פתרונות מיזוג אויר בע"מ (להלן: החברה ), המצויה בהליכי פירוק. בזמן היותו שכיר, במהלך חודש נובמבר 2016, קיבלה החברה הלוואה מהמשיבים 2-1, תומר גלילי וחברת תוגלילי נכסים בע"מ, שבבעלותו (להלן יחד: גלילי ). כבטוחה לפרעון ההלוואה, נרשמה לטובת גלילי משכנתא בסך של 560,000 ₪, על זכויותיו של נקש בדירה בבת-ים.

2.

ביום 26.6.2018 הגיש נקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה ביקש צו הצהרתי לפיו שטר המשכנתא והמסמכים שעליהם חתם – חסרי תוקף משפטי. לחלופין ביקש נקש צו הצהרתי לפיו הוא פטור מערבותו להשבת ההלוואה. בעיקרם של דברים, טען נקש, כי חתם על המסמכים בעקבות השפעה בלתי-הוגנת מצד גלילי והחברה, מבלי שהוצג לו מכלול הנתונים והוסברו לו משמעויות החתימה. כל זאת, תוך ניצול של יחסי המרות ומעמדו התעסוקתי, ושל מאפייניו האישיים, לרבות דיסלקציה חמורה שממנה הוא סובל. בפסק דין מיום 6.11.2019, דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' יקואל ) את התובענה, בקובעו כי "לא נסתרה החזקה לפיה חתימתו [של נקש – נ' ס'] על מסמכי המשכנתא ביטאה את גמירות דעתו המלאה" . בתוך כך, קבע בית המשפט, כי גרסתו של נקש אינה מהימנה, נוכח סתירות שנתגלו בה, ובשל כך שלא נתמכה בראיות אחרות.

3.

נקש הגיש הודעת ערעור על פסק הדין, ובצדה את הבקשה שלפנַי, בגדרה ביקש צו מניעה זמני שיורה על עיכוב ביצוע הליך מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל, אשר נפתח על-ידי גלילי, וזאת עד למועד ההכרעה בערעור. נקש טוען בבקשתו, כי שיקולי מאזן הנוחות מחייבים את עיכוב הליך מימוש המשכנתא, שכן אם לא יעוכב ההליך, ותימכר הדירה במסגרתו – יגרם לו נזק בלתי-הפיך. נקש ציין, כי משהחוב המיועד לגבייה עומד על סך של 260,000 ₪, בעוד שמלכתחילה נרשמה על הדירה משכנתא בסך של 560,000 ₪ – אין חשש בנוגע ליכולת לפרוע את החוב מהדירה בעתיד, אם יעוכב הליך ההוצאה לפועל וערעורו יִדָּחה. עוד טען נקש, כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, והצביע על שגיאות שונות אשר נפלו לשיטתו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

4.

בתגובה מטעם גלילי נטען, כי דין הבקשה להידחות, הן משיקולי מאזן הנוחות, הן מבחינת סיכויי הערעור. אשר למאזן הנוחות נטען, כי במקביל לבקשה דנא, הגיש נקש בקשה לקבלת פטור מהפקדת עירבון בערעור. מבקשה זו למדים גלילי, כי אין לנקש מקורות נוספים שמהם יוכל לשלם את חובו, לבד מהדירה האמורה. עוד בהקשר זה צוין, כי אם יעוכבו הליכי המימוש, חובו של נקש ילך ויגדל, נוכח הריבית המושתת עליו. משכך, לדברי גלילי, עלול העיכוב להעמידם במצב שבו תישלל מהם אפשרות הפרעון מהנכס. כמו כן טוענים גלילי, כי לפתחו של נקש עומד פתרון חלופי – שעבוד הנכס לטובת צד ג', לשם קבלת הלוואה בסך של 260,000 ₪ ופרעון החוב. כך, יתאפשר לנקש לפרוע את חובו, ולהמשיך להחזיק בנכס. אשר לסיכויי הערעור נטען, כי גרסתו העובדתית של נקש נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, ו "אין בידי המבקש כדי לגרוע או לקרוא תיגר על הכרעותיו העובדתיות והברורות של ביהמ"ש קמא הנכבד" .

דיון והכרעה

5.

למקרא הבקשה והתשובה, ולאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לעכב את הליך מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל. על פני הדברים, סיכויי הצלחת הערעור שהגיש נקש – אינם מן המשופרים. כפי שאמרתי במקום אחר, בהקשר דומה, "מקום שבו בעל דין מתכחש למסמכים שעליהם חתם, נטל ההוכחה המוטל עליו הריהו כבד" (רע"א 458/19 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 7 (2.4.2019)). הנטל שיוטל עליו, להוכיח את טענותיו לפני ערכאת הערעור, לאחר שנדחו על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין מפורט ומנומק – כבד כפל כפליים. בייחוד אמורים הדברים, מקום שבו עיקרו של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, נטוע בקביעות לגבי מהימנות ובקביעות עובדתיות, אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן (ע"א 558/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל , נב(4) 563, 568 (1998)).

6.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, טענותיו של נקש נטענו באופן כללי, בלא פירוט מספק. כך למשל, לא ציין נקש מהו שווי הדירה שבבעלותו, למעט טענה כללית לפיה המשכנתא נרשמה להבטחת הלוואה בסך של 560,000 ₪, ואם הספיקה הדירה לשם כך, "מקל וחומר שיש בה כדי להבטיח סך של כ-260,000 ₪" . כך גם לא צוין אם נבדקו דרכי פעולה חלופיות שיש בהן כדי למזער את הנזק שעלול להיגרם לנקש, כגון האפשרות שהציעו גלילי בסעיף 10 לתשובתם. בנסיבות אלו, בהתחשב בסיכויי הערעור, לא מצאתי כי יש בשיקולי מאזן הנוחות כדי להטות את הכף לטובתו של נקש.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני – נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.