רע"א 458/19 פלוני נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.10.2018 בת"א 26522-09-18 (השופט כ' מוסק ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכי מימוש משכנתאות הרשומות על דירת המגורים שלהם, עד להכרעה בתובענה שעניינה בתוקפם של הסכמי המשכנתאות.

2.

זו תמצית העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה שלפנַי: נגד המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) ובעלה מתנהל הליך הוצאה לפועל, בגדרו פועל המשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ), למימוש הדירה שבה מתגוררים המבקשת וילדיה הקטינים, המבקשים 7-2, ואשר שועבדה לטובת הבנק כנגד הלוואות שניתנו למבקשת ובעלה. ביום 16.9.2018 הגישה המבקשת תביעה לסעד הצהרתי במסגרתה טענה לבטלות המשכנתאות הרשומות על הדירה. בעיקרם של דברים טענה המבקשת, כי חתימותיה על הסכמי המשכנתאות זויפו על-ידי בעלה; כי לא הבינה את מהות המסמכים שעליהם חתמה (עקב קשיי שפה, שכן היא אינה ילידת הארץ, ועקב לחץ שהפעיל עליה בעלה); וכי הבנק לא עמד בחובות הגילוי שלו כלפיה.

3.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע הליכי המימוש בתיק ההוצאה לפועל. בבקשתה טענה, כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים, שכן משהתכחשה לכך שחתמה על המסמכים תוך ידיעה והבנה, נטל ההוכחה עובר לבנק, שלשיטתה יתקשה לסתור טענה זו. אשר למאזן הנוחות טענה המבקשת, כי מימוש הדירה יגרום נזק חמור ובלתי הפיך לה ולילדיה, בעוד עיכוב הליכי המימוש לא יגרום נזק לבנק, ולא יפגע באפשרותו להיפרע מהדירה בעתיד. מנגד טען הבנק, כי במעמד החתימה הובהר למבקשת מפורשות מה מהות המסמכים שעליהם חתמה, ולפיכך סיכויי התביעה להתקבל קלושים. ביחס למאזן הנוחות טען הבנק, כי שווי הדירה גבוה משמעותית מגובה החוב, והיתרה תאפשר למבקשת למצוא פתרון מגורים הולם אחר. יתר על כן, נטען, כי המבקשת מוגנת מכוח הוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ), שלפיה לא ניתן יהיה לפנותה מהדירה, עד שיוכח לרשם ההוצאה לפועל כי יש לה ולילדיה מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.

4.

בהחלטה מיום 24.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע, כי משחתמה המבקשת על המסמכים, היא מוחזקת כמי שהבינה את תוכנם. המבקשת לא הרימה את הנטל הדרוש כדי לסתור חזקה זו, ובנסיבות אלו נראים סיכויי התביעה להתקבל קלושים בשלב זה. כמו כן קבע בית המשפט, כי על רקע מסקנתו בדבר סיכויי התביעה, מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, שהרי מטרת המשכון להבטיח מימוש מהיר, עיקרון העומד בבסיס מתן ההלוואה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

5.

המבקשת טוענת בבקשתה, כי בית המשפט המחוזי התייחס רק לחלק מעילות התביעה שנטענו בתביעה העיקרית. כך, למשל, טוענת המבקשת כי הבנק לא הבהיר לה את מהותם של כתבי הוויתור עליהם חתמה, בניגוד לחובת הגילוי הרחבה המוטלת עליו, במסגרתם ויתרה על זכויותיה כדיירת מוגנת, ועל סידור חלוף ארוך טווח. יתר על כן, טוענת המבקשת, כי בבחינת סיכויי התביעה להתקבל, ניתן משקל יתר לחזקה שלפיה אדם מבין את תוכן המסמכים עליהם חתם, תוך התעלמות מנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן. עוד נטען, כי בית המשפט שגה בכך שנסמך באופן כמעט בלעדי על סיכויי התביעה, ולא נתן דגש מספיק למאזן הנוחות, אשר לשיטתה נוטה בבירור לטובתה ולטובת ילדיה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת גם מבלי צורך להיזקק לתשובת המשיבים.

הלכה פסוקה ידועה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית כאשר עסקינן בהחלטות שעניינן מתן סעדים זמניים, אלא במצבים חריגים (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)). המקרה שלפנַי אינו נמנה על החריגים המצדיקים את התערבותי.

7.

בית המשפט המחוזי נדרש לשיקולים הרלבנטיים, שקל ואיזן ביניהם, על פני הדברים – כדבעי. אשר לסיכויי התביעה להתקבל, ומבלי לטעת מסמרות לגבי טענותיה של המבקשת לגופן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי מקום שבו בעל דין מתכחש למסמכים שעליהם חתם, נטל ההוכחה המוטל עליו הריהו כבד. על פני הדברים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, נראה לכאורה כי המבקשת לא עמדה עד כה בנטל זה. אשר למאזן הנוחות, הדעת נותנת כי יש לנקוט משנה זהירות שעה שמדובר בפינוי משפחה מדירת מגוריה. נקודת המוצא במצבים כגון דא נוטה לעבר עיכוב הפינוי. יחד עם זאת, נקודת המוצא איננה סוף פסוק, וניתן לסטות ממנה בהתאם לנסיבות העניין (רע"א 2806/18 יקטר נ' אורטנר , פסקה 11 (6.6.2018)). בענייננו, נחה דעתי כי בית המשפט המחוזי איזן כהלכה בין השיקולים השונים. שווי הדירה שבבעלות המבקשת מוערך בסכום הגבוה בשיעור משמעותי מגובה החוב לבנק. גם לאחר מימוש הנכס, היתרה שתישאר בידה צפויה להספיק עבור פתרון מגורים הולם לה ולילדיה, בדרך של שכירות או רכישת דירה חדשה. יתרה מכך, הליך פינוי מדירת מגורים איננו 'הליך בזק' שכתוצאה ממנו עלול החייב למצוא את עצמו יום בהיר אחד ללא קורת גג. הליך הפינוי כולל מנגנון הגנה על החייב, המעוגן בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, שלפיו הפינוי לא יבוצע עד אשר רשם ההוצאה לפועל ישתכנע כי יש לחייב פתרון מגורים סביר, או שהועמד לרשותו סידור חלוף.

8.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.