רע"א 397/20 פלוני נ. בנק לאומי לישראל

1.

הרקע לבקשה והשתלשלות האירועים פורטו בהחלטתי ברע"א 458/19 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.4.2019) (להלן: רע"א 458/19 ). בתמצית שבתמצית: נגד המבקשת ונגד בעלה לשעבר מתנהל הליך הוצאה לפועל, למימוש דירה בבעלותם, שבה מתגוררים המבקשת וילדיה, והיא שועבדה לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: בנק לאומי ). המבקשת הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי, במסגרתה טענה לביטול המשכנתאות הרשומות על הדירה. בין היתר טענה המבקשת בתביעתה, כי חתימותיה על הסכמי המשכנתאות – זויפו. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש הדירה בהוצאה לפועל. בהחלטה מיום 24.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה; ובהחלטתי ברע"א 458/19 – נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו.

2.

כשלושה חודשים חלפו מאז שניתנה ההחלטה ברע"א 458/19, וביום 14.7.2019 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הליכי מימוש הדירה. המבקשת צירפה לבקשתה חוות דעת של מומחית מטעמה, התומכת את טענתה בנוגע לזיוף החתימות. חוות דעת זו, כך נטען בבקשה, מחייבת לשנות מן המסקנה בהחלטות הקודמות, ולעכב את הליכי מימוש הדירה, עד למתן הכרעה בתביעה שהגישה המבקשת.

3.

בהחלטה מיום 19.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט קבע, כי הבקשה אינה אלא

"נסיון 'למחזר' בקשה לסעד זמני שנדחתה ולנסות לבססה במעט יותר עתה, 'בסיבוב השני', תוך נסיון להציג שיפורים ראייתיים" . עוד נקבע, כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להראות שינוי מהותי בנסיבות, או ראיה אשר לא ניתן היה לצרפהּ לבקשה הראשונה. בהמשך, קבע בית המשפט, כי אין בחוות הדעת שהוגשה כדי לשנות מן המסקנה לפיה אין לעכב את הליכי המימוש. בהקשר זה צוין, כי מדובר בחוות דעת פרטית, ולפיכך ניתן לה משקל נמוך. בית המשפט הוסיף, כי במסגרת חקירתה הנגדית, עלו קשיים בגרסתה של המבקשת, אשר תשובותיה לשאלות שנשאלה היו "בעייתיות מאוד" .

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

4.

במסגרת הבקשה ציינה המבקשת, כי ביום 18.12.2019, יום לפני שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, הגישה בקשה להשלמת טיעון, שאליה צירפה תצהיר מאת בעלה לשעבר, במסגרתו הודה כי זייף את חתימותיה על הסכמי המשכנתאות. לטענתה, בית המשפט המחוזי שגה כשהתעלם מהודאה זו, שיש בה כדי להצדיק את מתן הסעד הזמני המבוקש. עוד טוענת המבקשת, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לחוות הדעת הפרטית שהגישה. כמו כן נטען, כי בית המשפט לא התייחס למאזן הנוחות, אשר לשיטתה נוטה בבירור לטובתה, נוכח העובדה שמדובר בפינוי המבקשת וילדיה מבית מגוריהם.

5.

בנק לאומי טוען בתשובתו, כי דין הבקשה להידחות. הבנק מציין, כי העמיד בעבר הלוואה בסך של 1,750,000 ₪ לטובת המבקשת ובעלה: 1,250,000 ₪ מסך זה הועברו לזכות בנק הפועלים בע"מ (להלן: בנק הפועלים ), על מנת לפרוע חוב של המבקשת ובעלה לזכותו. בהתאם, הסיר בנק הפועלים משכנתא שהיתה רשומה על הדירה לטובתו; יתרת ההלוואה, סכום של 500,000 ₪, הועבר לחשבונם המשותף של המבקשת ובעלה בבנק לאומי. לטענת הבנק, המבקשת קיבלה לידיה את כספי ההלוואה, וחתמה ביודעין על מסמכי ההלוואה ועל שעבוד זכויותיה בדירה. מעבר לכך, טוען הבנק, כי המסמכים שלגביהם טוענת המבקשת כי זויפו בהם חתימותיה – נחתמו לפני עורכי דין שונים, במועדים שונים, וכולם אישרו כי המבקשת התייצבה לפניהם וחתמה בעצמה. משכך, טוען הבנק, כי למעשה, טענותיה של המבקשת ממוקדות במישור היחסים שבינה לבין בעלה לשעבר, ואין מקום לקבל את טענותיה כלפי הבנק. עוד הודגש, כי רק מחצית מן הדירה היא בבעלות המבקשת, ויתרתה בבעלות בעלה לשעבר. בנסיבות אלו, כל עוד המבקשת ממשיכה להתגורר בבית, אין באפשרותו של הבנק לפרוע את חובו של הבעל. אשר לתצהיר שצירפה המבקשת נטען, כי כל עוד בעלה לשעבר לא נחקר על התצהיר – לא ניתן להעריך את מהימנותו.

6.

בתשובה מטעם בנק הפועלים צוין, כי הבקשה לעיכוב הליכי מימוש הדירה, וממילא גם בקשת רשות הערעור דנן – אינן רלבנטיות ביחס אליו. לצד זאת טוען בנק הפועלים, כי דין הבקשה להידחות. המשיבה 4, לשכת רישום מקרקעין בירושלים, הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, בציינה כי לא התבקש בבקשה כל סעד ביחס אליה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים, ושקלתי את נימוקי הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. לא שוכנעתי כי יש ביסוד הבקשה שלפנַי משום שינוי נסיבות מהותי, המצדיק את מתן הסעד הזמני המבוקש, בניגוד להחלטות הקודמות שניתנו בעניינה של המבקשת.

8.

אשר למאזן הנוחות, כפי שאמרתי ברע"א 458/19, לא זו בלבד ששוויה המוערך של הדירה גבוה באופן משמעותי מגובה החוב לבנק לאומי, ולפיכך גם לאחר המימוש תישאר יתרה בידיה של המבקשת, אלא ש "הליך פינוי מדירת מגורים איננו 'הליך בזק' שכתוצאה ממנו עלול החייב למצוא את עצמו יום בהיר אחד ללא קורת גג. הליך הפינוי כולל מנגנון הגנה על החייב, המעוגן בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, שלפיו הפינוי לא יבוצע עד אשר רשם ההוצאה לפועל ישתכנע כי יש לחייב פתרון מגורים סביר, או שהועמד לרשותו סידור חלוף"

(שם, פסקה 7). כפי שציין בנק לאומי בתשובתו, כך אכן נעשה בפועל. ביום 15.8.2019 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל, לפיה נקבע למבקשת סידור חלוף ל-18 חודשי שכירות. ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו – נדחה בפסק דין של בית משפט השלום מיום 19.1.2020. המבקשת לא התייחסה לכך בבקשה שלפנַי, ולא הצביעה על שיקולים נוספים שיש בהם כדי לשנות מן הקביעות האמורות בנוגע למאזן הנוחות.

9.

גם סיכויי התביעה אינם מטים את הכף לטובת המבקשת. "מקום שבו בעל דין מתכחש למסמכים שעליהם חתם, נטל ההוכחה המוטל עליו הריהו כבד. על פני הדברים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, נראה לכאורה כי המבקשת לא עמדה עד כה בנטל זה" (רע"א 458/19, פסקה 7). ומה נשתנה מאז? המבקשת צירפה חוות דעת מאת מומחית מטעמה, לפיה חתימותיה זויפו; ותצהיר מטעם בעלה לשעבר, שלפיו הוא אשר עומד מאחורי זיוף החתימות. אשר לחוות הדעת, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש לתת לה משקל נמוך. מדובר בחוות דעת פרטית, ויש בכך משום פגיעה באובייקטיביות שלה. לגבי התצהיר, משלא נחקר המצהיר, ולא נתקבל התצהיר כראיה בבית המשפט המחוזי, לא ניתן להעריך את מהימנותו. במצב דברים זה, התצהיר אינו מצדיק את עיכוב הליך מימוש הדירה. מכל מקום, מלאכת הערכת המהימנות שמורה לערכאה הדיונית, ואין זה ההליך המתאים להכריע בשאלה זו.

10.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור – נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 4,000 ₪, ובהוצאות המשיב 2 בסך של 2,000 ₪.