פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8544/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים (המערערים):
1. מרים פרושינובסקי
2. יוסף פרושינובסקי-שיין
נ ג ד
המשיבים:
1. יצחק ביטון
2. לייב פרושינובסקי אברהם
3. יעקב לנג
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים
מיום 21.9.2010 בת.א
8444/06 שניתן על ידי כבוד השופט מ' רביד
בשם המבקשים (המערערים):
עו"ד יחזקאל גרוסברג
החלטה
1.
מונחת לפניי בקשה להורות כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד ) בת.א 8444/06 יעוכב עד להכרעה בערעור שהוגש נגדו.
2.
אלו הן בתמצית העובדות הצריכות לעניין: תביעה לאכיפת חוזה שנכרת בין המשיב- הוא הקונה, לבין מבקשת 1 – היא המוכרת, ומבקש 2, נתבע אף הוא בבית המשפט המחוזי כמי אשר יזם את ההתקשרות וליווה אותה. המדובר בחוזה מכר של דירה הרשומה על שם המבקשת 1. ביום 24.6.2004, נרשמה הערת אזהרה על הדירה בעקבות יפ"כ בלתי חוזר שניתן לזכותו של המשיב. המשיב והמבקשת חתמו על הסכם מכר, במסגרתו נקבע כי המשיב ישלם למבקשת 200 אלף דולר ארה"ב תמורת התחייבותה להעביר את מלוא זכויותיה בדירה על שמו. המבקשת אישרה כי עובר לחתימה על ההסכם שילם לה המשיב 106 אלף דולר ובמעמד החתימה על החוזה שילם סכום נוסף של 94 אלף דולר נוספים. "למרות (ה)זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי חרף האמור בחוזה, התובע (המשיב) שילם לנתבעת (המבקשת) סך של
181,000 דולר ונותר חייב סך של 19,000 דולר". עוד נקבע בחוזה כי המבקשת תשכור את הדירה למעט חדר מסוים למשך שנתיים מיום החתימה על החוזה בתמורה לתשלום דמי שכירות בסך 700 דולר לחודש. באותו יום חתמו הצדדים על חוזה נוסף שבו ניתנה למבקשת אופציה לבטל את אותו חוזה בתוך 12 חודשים מיום החתימה על החוזה. בתמורה למתן האופציה התחייבה המבקשת לשלם למשיב סך של 36 אלף דולר. ביום 15.7.2004 נרשמה משכנתא ללא הגבלת סכום לטובת המשיב. ביום 23.8.2005 נרשמה הערת אזהרה לטובת בנם של המבקשים בגין הסכם שנעשה. במסמך נוסף שפרשנותו במחלוקת, מאשר המשיב כי קיבל 5000 דולר וכי הוא חייב 19 אלף דולר. הסוגיה אותה בחן בית המשפט המחוזי היא האם החוזה הוא הסכם מכר כפי "שנראה על פניו"- כטענת המשיב- או שמא מדובר בחוזה למראית עין שנועד להסוות חוזה הלוואה, כטענת המבקשים. בית המשפט ציין כי המבקשים לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם בבית המשפט, שעה שהנטל להוכיח טענתם כי עסקינן בחוזה למראית עין רובץ לפתחם. בית המשפט ציין כי המבקשים לא התייצבו לעדות במועד שנקבע ומשכך, ניתן פסק דין נגדם אשר בוטל בהסכמה בבית המשפט העליון. גם בקשותיהם של המבקשים לדחיית מועד הוכחות הוגשו בחוסר תום לב. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא לנכון להתיר למבקשים לבסס את גרסתם על פי האמור בתצהיריהם. בהתעלם מתצהירים אל, נסמך בית המשפט המחוזי על שתי ראיות מרכזיות- החוזה ועדותו של המשיב. בית המשפט הדגיש כי אין בתוכן החוזה שכותרתו "הסכם מכר" דבר שעלול להעיד על כך שמדובר בחוזה למראית עין בלבד אלא נהפוך הוא- החוזה כולל הן את הפרטים המהותיים של העסקה והן את הפרטים הנלווים לעסקת המכר, כגון תשלומי מיסים וכיוצא באלה. בית המשפט ציין כי המשיב הוכיח שעשה כל שביכולתו על מנת לממש את החוזה- עדות זו נתמכה במכתבי התראה ששלח למבקשים. משנקבע כי אין המדובר בחוזה למראית עין, הרי שבהתאם להוראות הנספח לחוזה, ניתנה למבקשת אופציה לבטל את הסכם המכר בתוך 12 חודשים. משלא פעלה למימוש האופציה, הרי שבהתאם להוראות ההסכם, רשאי המשיב לפעול לרישום זכויותיו בדירה. בית המשפט המחוזי גם דחה את הטענה לפיה הפר המשיב את החוזה והורה בין היתר על רישום הבעלות בדירה על שם המשיב.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין.
3.
עיקר טענות המבקשים בערעור הוא כי נגרם להם עיוות דין של ממש בדחיית בקשתם לשינוי מועד הדיון ובקשתם החלופית לקיום חקירתם באמצעות מכשירים טכנולוגיים ומשכך, גרסתם לא הובאה כלל בחשבון שיקולי בית המשפט עת הכריע לחובתם. לטענתם, סיכויי הערעור סבירים הם וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. הם מדגישים כי בהיעדר הצו ייגרם להם נזק בלתי הפיך, הואיל והמשיב עשוי לבצע עסקה במקרקעין עם צד ג'.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, בהודעת הערעור ובפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות.
כלל הוא, כי פסק דין ימומש לאלתר. באשר לסיכויי הערעור, קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין המדובר בחוזה למראית עין היא קביעה עובדתית בעיקרה. כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות. דבר זה שזור בהערכת סיכויי הערעור, אותם מכנים המבקשים כ"סבירים" ולא "גבוהים". זאת ועוד. במקרה דנא, המבקשים לא טוענים כי המדובר בדירת מגוריהם, כי אז יטה מאזן הנוחות לטובת הענקת הסעד המבוקש הואיל וייווצר קושי להחזיר את המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור. המבקשים טוענים לנזק בלתי הפיך אם לא יינתן להם הסעד המבוקש אולם לא הסבירו את עמדתם בצורה משכנעת. יובהר, כי אם יזכו המבקשים בערעור, גם הדרך לפיצוי כספי תעמוד בפניהם. המבקשים, אפוא, לא עמדו בנטל ההוכחה לפיו מאזן הנוחות נוטה לצידם באופן ברור (והשוו ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (18.4.2005)).
5.
סוף דבר. הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, א' בשבט תשע"א (6.1.11).
ש ו פ ט