ע"א 8546/21 אילנה שטל נ. פרטנר תקשורת בע"מ

1.

הערעור שבכותרת נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"צ 65049-07-20 מיום 14.10.2021, בגדרו התקבלה בקשת המשיבה 1, חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: המשיבה ) לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו נגדה המערערים (להלן: פסק הדין ).

2.

הערעור הוגש על-ידי המערערים ביום 14.12.2021, ובצדו הוגש מסמך שכותרתו "הודעה למען הזהירות", בו ציינה באת-כוח המערערים, בין היתר, כי בדרכה להגשת הערעור ביום 13.12.2021 רכבה הושבת בשל תקר בשני גלגלים. עוד צוין, כי בסמוך לאחר מכן, באת-כוח המערערים יצרה קשר עם מזכירות בית המשפט, אך נמסר לה כי הערעור לא יתקבל לרישום לאחר סגירת המזכירות. משכך, כך נטען, עוד באותו יום הגישה באת-כוח המערערים באמצעות פקס בקשה להארכת מועד להגשת הערעור (אציין כי להודעה האמורה צורף אישור שליחת הבקשה בפקס מיום 13.12.2021). אף בשולי ההודעה שהוגשה לצד הערעור התבקשה הארכת מועד של יום אחד להגשתו, היינו עד למועד הגשתו בפועל.

3.

ביום 23.3.2022 הגישה המשיבה בקשה לסילוק הערעור על הסף בשל איחור של יום אחד בהגשתו (להלן:

בקשת הסילוק ). בבקשה נטען כי פסק הדין הומצא לצדדים ביום 14.10.2021, וכי משכך המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 13.12.2021. כן נטען כי יש למחוק את הערעור אף משום שהערובה הופקדה באיחור.

4.

המערערים מצדם טוענים כי יש לדחות את הבקשה הן בשל שיהוי בהגשתה והן לגופה. בתוך כך, נטען כי לא נפל איחור בהגשת הערעור, שכן לפי הרישומים במערכת "נט המשפט", באת-כוחם של המערערים צפתה בפסק הדין רק ביום 17.10.2021, ומשכך המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 16.12.2022. כן נטען, כי אף אם הערעור הוגש באיחור הרי שיש לדחות את בקשת הסילוק, וזאת בשל הנסיבות שתוארו לעיל ומנעו את הגשת הערעור במועדו.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת הסילוק להידחות, זאת אף אם אניח לטובת המשיבה כי המועד להגשת הערעור חלף ביום 13.12.2021, וכי הערעור עצמו הוגש באיחור של יום אחד (ואולם לעניין זה אעיר כי באת-כוח המערערים צירפה תצהיר ובו טענה כי הודעה על המצאת פסק הדין לא התקבלה בדואר האלקטרוני שמסרה. לעניין זה ראו: ע"א 7518/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 8 (1.7.2021)). מסקנתי זו מבוססת על משקלם המצטבר של שני השיקולים הבאים:

6.

ראשית , לטענת באת-כוח המערערים היא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור הן ביום 13.12.2021, המועד האחרון להגשת הערעור, והן למחרת, ביום שבו הוגש הערעור בפועל (ואולם יצוין כי נראה שבקשתה להארכת מועד מיום 13.12.2021 לא התקבלה למרשם וממילא לא נפתח תיק מתאים ומכל מקום לא צורף אישור שהבקשה האמורה התקבלה למרשם). בבקשות אלה פורט כי תקלה ברכבה של באת-כוח המערערים מנעה את הגשת הערעור במועדו, וכן צוינו פעולות יזומות שננקטו על-ידי באת-כוח המערערים שנועדו לצמצם את הפגם הכרוך באיחור, ובהן יצירת קשר עם מזכירות בית המשפט והגשת הבקשות האמורות. אמנם כן, כפי שנפסק לא אחת, אף איחור של יום אחד הוא איחור, ואולם, בנסיבות העניין, נראה כי האיחור נגרם מסיבות שהיה קושי לצפותן מראש, ומכל מקום התרשמתי כי הוא לא נגרם בשל זלזול בסדרי הדין, ומשכך נדמה שהיה מקום להורות על קבלת הבקשה להארכת מועד.

7.

שנית , המשיבה הגישה את בקשת הסילוק בשיהוי ניכר, בחלוף כשלושה וחצי חודשים מיום הגשת הערעור, וזאת מבלי שניתן לכך טעם המניח את הדעת. כבר נקבע כי טענה בדבר איחור בהגשת הליך ערעורי יש להעלות בהזדמנות הראשונה, וכי העלאת טענה מעין זו בשיהוי עשויה להטות את הכף לעבר דחייתה (ראו: ע"א 5608/18 שרעבי נ' ברנע , פסקאות 10-9 (30.4.2019)). אני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון, ובשים לב לשיקולים הנוספים שפורטו לעיל, השיהוי בהגשת בקשת הסילוק תומך אף הוא בדחייתה.

8.

לבסוף, אציין כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבה שלפיה הערובה הופקדה באיחור. אולם, מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי הערובה בהליך הופקדה ביום 20.12.2021, קרי יומיים לפני חלוף המועד שנקבע בהחלטתה של כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 14.12.2021.

9.

לנוכח כל האמור לעיל, דין בקשת הסילוק להידחות.

הדיון בערעור יימשך כסדרו.

המשיבה תישא בהוצאות המערערים בסך של 4,000 ש"ח.