בש"פ 8643/99 מדינת ישראל נ. מרדכי מרציאנו

לפניי בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל ביום 22.12.99 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד כנגדו, לפי המוקדם.

1.ביום 18.3.99 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום מתוקן כנגד המשיב, המייחס לו כליאת שווא (עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין, תשל"ז1977-); מעשי סדום (עבירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין); אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין); עבירות הדחה בחקירה (עבירות לפי סעיף 245 לחוק העונשין); עבירות מין במשפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בצירוף סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין); איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין); חבלה חמורה (עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין); התחזות כאדם אחר (עבירה לפי סעיף 441 בצירוף סעיף 30 לחוק העונשין); סחיטות באיומים (עבירות לפי סעיף 428 לחוק העונשין); עבירת אינוס בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין); הדחה בעדות בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 246(ב) לחוק העונשין); שיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין); ועבירות מין במשפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג) לחוק העונשין).

2.ביום 21.3.99 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (ב"ש 90634/99 בת.פ. 5053/99). בא כוח המשיב הסכים לקיומה של תשתית ראייתית וטען לעניין עילת המעצר כי מרגע שהושלם תיק החקירה אין חשש כי המשיב יוכל לשבש את הליכי המשפט וכן כי המשיב מסוכן לנשים המסוימות בהן פגע ולהן בלבד. בית המשפט, מפי השופט ג' קרא, דחה טענתו זו תוך שהוא מצטט את ההלכה בדבר מסוכנותם של עברייני מין ואת ההלכה בדבר החשש לשיבוש הליכי משפט שעניינו עבירות מין בבן משפחה. בית המשפט דחה את בקשת בא כוח המשיב לקבוע עבורו חלופת מעצר בקובעו:

ג1. בעניינו, בוצעו עבירות המין המיוחסות למשיב בבתה של זוגתו, קטינה ילידת 1986 (אישום שני), בנערה ילידת 1977 עמה היו למשיב קשרים רומנטיים (אישום שלישי ורביעי), בצעירה ילידת 1975, חברתן של בנותיו של המשיב (אישום חמישי), ובבתו ילידת 1975 (אישום שישי). אך בכך לא סגי. בשלושה מתוך ארבעת המקרים המנוים לעיל לוו מעשיו של הנאשם במעשי אלימות שכל מטרתם להלך אימים על המתלוננות, ולשבש הליכי משפט.

ג2. הלכה היא, כי אל מול זכותו של המשיב לחירות ניצב החשש לשלום הציבור ולבטחונו. חשש זה משתרע אף על פגיעה נפשית העשויה להגרם לקרבן העבירה כתוצאה משחרור העברין. כאשר מדובר בקורבן עבירה מינית , מתחזק החשש כי הלחץ הנפשי הקשה והחרדות אשר בהן נתון הקרבן העבירה ממילא, יתעצמו עת שהמסר משחרורו של המשיב הוא כי עולם כמנהגו נוהג, וביהמ"ש מעדיף את האינטרסים של מי שרק אתמול עשה בגופן כבשלו, על פני הערך שבהגנה על גופן ונפשן.

ג3. בנוסף לכל האמור לעיל, העבירות מסוגן של העבירות המיוחסות למשיב מצביעות על גישה בלתי רציונלית ועל אדם שאינו שולט ביצרו, אלא נשלט על ידו.

לפיכך, חלופת מעצר המבוססת על שליטה עצמית של המשיב אינה יכולה להסיר את החשש הטבוע מפני שיבוש הליכי משפט והחשש לשלומן של המתלוננות אם ישוחרר ממעצר. (עמודים 25-26 להחלטה, ההדגשות במקור - י.א.)

בית המשפט ציין כי ההחלטה לעצור את המשיב קלה נוכח 33 ההרשעות שבעברו, רובן בעבירות רכוש ומקצתן בעבירות איומים ותקיפה סתם, כמו גם נוכח העובדה כי כנגד המשיב עומדים שלושה מאסרים על תנאי הניתנים להפעלה. אי לכך נעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. עתה מבקשת המדינה להאריך מעצרו אף מעבר לתשעה חודשים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).

3.משפטו של המשיב החל ביום 18.4.99, אחרי ששני מועדי הקראה בוטלו בשל אי הופעת סנגור. באותו מועד נקבעו שבעה תאריכים סמוכים לדיוני הוכחות בחודשים ספטמבר-אוקטובר. בפועל התקיימו רק שתי ישיבות וחמש הישיבות הנוספות בוטלו בשל אבל משפחתי של אחד השופטים. ביום 24.10.99 נקבעו שישה מועדים נוספים להוכחות: 28.11.99, 9.12.99, 16.12.99, 19.12.99, 15.2.00, 16.2.00. עד כה התקיימו שתי ישיבות מתוכן, שכן הראשונה בוטלה בשל מחלת אחד השופטים. התביעה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לקביעת מועדים נוספים. טרם ניתנה החלטה בבקשה.

4.בא-כוח המשיב מתנגד להארכת המעצר. עיקר טענתו הוא כי בפועל המשפט התנהל שלא ביעילות וכי אין כל סיכוי שהוא יסתיים בתאריכים שהוקצו עד כה. כן יש חשש, כי בשל העומס המוטל על בית המשפט המחוזי, המשך המשפט, לאחר המועדים הקבועים, יידחה בחודשים רבים. על רקע עובדות אלה, אין זה מן הראוי להחזיק את המשיב במעצר. בא-כוח המשיב הוסיף וטען, כי בשלב זה אין עוד חשש כי המשיב ישבש את הליכי המשפט. באשר למסוכנות, אמנם יש למשיב עבר פלילי מכביד, אך העבירות נשוא כתב האישום הן עבירות מין בהן לא הורשע בעבר. לעומתו הצביע בא-כוח המדינה על מסוכנותו הרבה של המשיב, כפי שעולה מחומרת העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי המכביד.

5.שקלתי את טיעוני בעלי הדין והגעתי למסקנה כי באיזון בין חירותו של המשיב לבין האינטרס הציבורי המאזן נוטה בבירור לטובת שלום הציבור. אין מחלוקת, כי בית המשפט המחוזי עשה מאמץ לנהל ביעילות את ההליכים הפליליים והתקלות נגרמו על ידי גורמים שאין עליהם שליטה.

אי לכך אני נעתר לבקשת המדינה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 22.12.99, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 5053/99, לפי המוקדם.

עם זאת, אני ממליץ בפני נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כי ייעשה מאמץ לקבוע תאריכים נוספים לדיון קרובים ככל האפשר.