ע"א 869/21 עוד אמג'ד ג'אבר נ. עו"ד עמוס גבעון

ביום 7.2.2021 הוגש הערעור שבכותרת. בד בבד עם הערעור הגיש המערער "בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון", בה נטען כי על מנת להפקיד ערובה על דרך של ערבות בנקאית, נדרש יוזם ההליך למסור לבנק את מספר ההליך שנפתח אשר לגביו מבוקשת הערבות הבנקאית; דבר אשר ניתן לעשותו רק לאחר שנפתח ההליך בבית המשפט וניתן על ידי המזכירות מספר הליך ייחודי. לפיכך, התבקשה ארכה של שבוע, עד ליום 14.2.2021, על מנת להפקיד את הערובה. באותו יום נעתרתי לבקשה.

כעת מונחת לפניי בקשה לביטול ההחלטה, בה נטען כי הערעור והבקשה לא הומצאו למשיב; כי המערער לא טרח לבקש את תגובת המשיב לבקשה; כי ההחלטה ניתנה ללא תגובתו של המשיב; וכי לרשות המשיב עמדו 60 ימים לדאוג להפקדת הערובה, וההמתנה ליום האחרון מעידה על חוסר תום לב. עוד נטען, כי נוכח עיקולים רבים המוטלים על נכסי המערער, מעדיף האחרון להפקיד ערובה בדרך של ערבות בנקאית. לטענת המשיב, אם תבוטל ההחלטה המאריכה את המועד להפקדת העירבון, דין הערעור להימחק על הסף לפי תקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ).

דין הבקשה להידחות. הארכה הקצרה שניתנה להפקדת הערובה, בהתאם לתקנה 135(ג) לתקנות, היא מחויבת המציאות בשים לב לכוונתו של המערער להפקיד ערבות בנקאית, שהרי לא ניתן להפיק ערובה מסוג זה מבלי לציין בה את מספר ההליך שאליו היא מתייחסת. דומה, כי הדברים ברורים מאליהם. לפיכך ובשים לב לכך שלא שוכנעתי כי זכויותיו הדיוניות של המשיב נפגעו במקרה דנן כתוצאה מן הארכה שניתנה, או כי המערער פעל מתוך זלזול בסדרי הדין, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על ביטול ההחלטה המאריכה את המועד להפקדת הערבות הבנקאית בשבעה ימים בלבד.

הבקשה נדחית אפוא. מיותר לציין כי על המערער מוטלת, כמו כל בעל דין, חובת המצאת כתבי הטענות בהליך דנן, בהתאם לאמור בתקנה 160 לתקנות.