פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 871/06
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים:
1. ציון
השמשוני אדריכלים ותכנון (1980) בע"מ
2. שמואל השמשוני
נ ג ד
המשיב:
בנק לאומי לישראל בע"מ
ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת.א. 1693/04
מיום 25.01.06 שניתנה על ידי כבוד הרשם ד' גלדשטין
בשם המערערים: עו"ד שאול
קוטלר
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד הרשם ד' גלדשטין), מיום 25.01.06, שלא לפסול את עצמו מלדון בת.א. 1693/04.
1.המשיב הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המערערים (ת.א. 1693/04), שהגישו מצידם בקשת רשות להתגונן. בפתח הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, בקשו המערערים כי בית המשפט יכריע בטענתם בדבר אי-המצאת מסמכים על ידי המשיב. במהלך הדיון בבקשה זו, ציין בית המשפט כי "משרדי השמשוני הוא אחד ממשרדי האדריכלים המכובדים בארץ המתנהלים עשרות שנים והם מהשורה הראשונה ואין המדובר בגב' כהן מחדרה. על פני הדברים נראה, בהעדר אימות ופירוט, [כי התצהיר] מנוסח על פי הפסיקה ולא על פי עובדות מדוייקות וברורות לאשורן". לטענת המערערים, אמירה זו מהווה שימוש לא ראוי בידיעה אישית מצידו של בית המשפט, ויש בה כדי ללמד כי בית המשפט גיבש דעתו כנגדם. לשיטתם, בית המשפט יתקשה להאמין לטענותיהם, באשר הוא זוקף כנגדם את רמתם המקצועית והעסקית, וממילא כבר גילה את דעתו לפיה אין בטענותיהם ממש. בקשתם לפסילת בית המשפט נדחתה, תוך שבית המשפט הבהיר כי אינו מכיר את המערערים ואין לו קשרים עם אדריכלים, אלא הוא ניזון מהמוניטין הרב שיש למשרד המבקשים מתוך התעניינותו באדריכלות. מכאן הערעור.
2.לאחר שעניינתי בטענות המערערים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. פסילת שופט אינה דבר של מה בכך. אין היא נעשית בנקל (ראו: ע"א 8108/98 אל-על נ' זילברשלג (טרם פורסם)). נדרש להראות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, במובן שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח(3) 573, 605). ספקולציה לחשש ממשי אינה מספקת (ע"א 3400/05 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' בסון (לא פורסם)). עיון בפרוטוקול בית המשפט אינו מעלה חשש ממשי שכזה. אין בו קביעה שיפוטית נחרצת. ודאי שאין בו הבעת עמדה פוזיטיבית ביחס לעובדות שבסיס התביעה או ביחס לטענות המערערים. אכן, "סופיות העמדה נגזרת מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה. אין דין התבטאות כוללנית כדין התבטאות פרטנית, אין דין התבטאות שנאמרה שלא במסגרת דיון כדין התבטאות שנאמרה במהלכו, ואין דין התבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות כדין התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים" (ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם)). במקרה זה, אמירות בית המשפט ניתנו על רקע ניסיון לבירור השאלה המשפטית שעמדה בפניו. אפילו היו הן שלא במקומן – ולעניין זה אין אני נדרש להביע עמדה – לא עולה מהן עמדה נחרצת ובלתי מסויגת כנגד המערערים.
הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 10,000 ₪.
ניתן היום, ב' אייר, תשס"ו
(30.04.06).
ה
נ ש י א