ע"א 8108/98 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ. עיטל זילבשלג

זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ד"ר נ' דנון) מיום 14.12.98 שלא לפסול עצמו מלדון ב- ת.א. 785/98.

1.בחודש אוקטובר 1997 הגישו המשיבה ובן זוגה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד המערערת וכן נגד "פנל נציגי חברות התעופה בישראל" (ת.א. 749/97, בפני השופטת ד"ר נ' דנון) (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה עסקה בטענה לפיה חויבה המשיבה, כשרכשה מן המערערת כרטיס טיסה במחיר דולרי, בתשלום לפי שער חליפין גבוה, שלא כדין. המשיבה ביקשה להכיר בתביעה זו כתובענה ייצוגית. במסגרת תגובת המערערת לתביעה הראשונה הוגשו תחילה שתי בקשות דחייה ולחילופין מחיקה על הסף. ביום 22.6.98 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה על הסף, על-מנת שתתוקן ותוגש מחדש כיאות.

2.לאחר שנמחקה תביעתה, הגישה המשיבה תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בנצרת, בגין אותה עילה ובבקשת אותו סעד, תוך שהיא מבקשת להכיר גם בתביעתה זו כתובענה ייצוגית (להלן: "התביעה הנוכחית"). על-פי קביעת נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת נקבע כי גם התביעה הנוכחית תידון בפני השופטת ד"ר נ' דנון.

3.המערערת הגישה לבית המשפט בקשה לפסילת שופט. לטענת המערערת בית המשפט אכן קיבל את הבקשות למחיקה על הסף בתביעה הראשונה, אך לאורך ההחלטה נקט בית המשפט עמדה וקבע ממצאים לגבי עובדות וטענות שעשויות לעלות שוב במסגרת התביעה הנוכחית. החלטתו של בית המשפט מעידה, לדברי המערערת, על עמדות בית המשפט בשאלות המתעוררות מן התביעה החדשה. לדברי המערערת תוכנן של קביעות מסוימות של בית המשפט בתביעה הראשונה יעמדו במרכז הדיון המשפטי והעובדתי בתביעה הנוכחית. בהחלטת בית המשפט למחוק את התביעה הראשונה על הסף נאמר בין השאר כי:

"... יש ממש בטענת התובעים כי אל על... חייבת ליידע את רוכש כרטיסי הטיסה, שמחירם נקוב בדולרים באופן סתמי, איזה מתוך שלושת שערי החליפין יחול על רוכש הכרטיסים וכן כי תחולת השער מותנת באופן התשלום על ידו, דהיינו, אם מזומן, שיק או אשראי." (עמ' 11 להחלטת בית המשפט המחוזי).

וכן:

"...מן הראוי שכללי ההמרה יהיו ברורים לקהל הצרכנים. על הנתבעים להודיע לרוכשי הכרטיסים כי קיימים שלושה שערי חליפין.

שלישית, אם קיים בונוס של שימוש בשער חליפין נמוך כנגד תשלום במזומן או בשיק קיימת חובה להודיע על כך לרוכשי הכרטיסים על מנת שיחליטו אם רצונם לשלם במזומן ולקבל שער חליפין נמוך או שהם מעדיפים לשלם באשראי ולקבל שער חליפין גבוה. מניעת מידע זה מרוכשי הכרטיסים, והמרת הדולר על פי שער החליפין הגבוה יותר, מהווה חוסר תום לב מוחלט." (עמ' 12 להחלטת בית המשפט המחוזי).

דברים אלה, הנוגעים לגוף המחלוקת, נאמרו, לטענת המערערת, מבלי שבית המשפט יסייג את דבריו ומבלי שיציג את הדברים בצורה לכאורית. התבטאויות אחרות של בית המשפט, טוענת המערערת, מהוות מעין "ייעוץ משפטי" והצעות לתיקון התובענה מאת בית המשפט למשיבים. כמו כן טוענת המערערת, כי כשביקשה מבית המשפט לפסוק לה הוצאות בגין התביעה הראשונה, נדחתה בקשה זו ביום 8.7.98 תוך הקביעה כי:

"בנסיבות העניין, כאשר העילה נכונה אך הניסוח אינו מוצלח - אין צו להוצאות."

דברים אלה, טענה המערערת בבקשת הפסילה, הם הבעת דעה ברורה ביותר בדבר עילת התביעה, אשר המערערת טוענת כי היא חסרת כל תוקף.

4.בהחלטה מיום 14.12.98 נדחתה בקשת הפסילה של המערערת, תוך שנקבע כי אין בקביעות בית המשפט בתביעה הראשונה כדי לגבש עמדה עוד לפני שמיעת הראיות ואין בקביעות אלה כדי "להכביד" על בית המשפט בבואו לדון שוב בתביעה הנוכחית.

5.בפני ערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. בערעורה חוזרת המערערת על טענותיה כפי שהוצגו בבקשת הפסילה וטוענת כי קביעות בית המשפט המחוזי בתביעה הראשונה מביאות את המערערת למצב לפיו היא מתחילה את דרכה בתביעה החדשה תוך שהיא מצויה בעמדת נחיתות יחסית למשיבה שכן אחת מטענותיה תהא כי לתביעה אין כל בסיס וכי עליה להידחות על הסף. בנושא זה, לטענת המערערת, פסק בית המשפט כי קיימת עילה לתביעה.

6.בתגובת המשיבה לערעור נאמר כי דברי בית המשפט אינם מהווים "ייעוץ משפטי", כטענת המערערת, אלא מהווים נימוק להחלטת בית המשפט למחיקת התביעה. בנוסף, טוענת המשיבה כי המערערת לא הראתה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי יש לקבוע את התיק לדיון בפני שופט אחר בבית המשפט המחוזי בנצרת. אכן, פסילת שופט אינה עניין של מה בכך ואין היא נעשית על נקל. אין די בחשש גרידא באשר לאפשרות שהשופט היושב בדין גיבש דעה מוגמרת בהליך שבפניו (ראו ע"פ 5/82 ח"כ אבו חצירה נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 625; ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 637, 641). במקרה שבפני קבע בית המשפט המחוזי קביעות עובדתיות - משפטיות הנוגעות במישרין לטענותיה של המערערת. אכן, חזקה על בית המשפט כי יפעל לפי מיטב שיפוטו והכרתו בבואו לשקול עתה את טענות הצדדים לגופן. אולם, כפי שכבר נאמר במקרה אחר:

"פעולתו זו של בית המשפט אינה בבחינת כתיבה על לוח חלק; הנסיבות החיצוניות מלמדות, כי החלטתו הקודמת של בית המשפט כבר נכתבה על הלוח ובית המשפט נדרש עתה על-ידי המערערות למחוק את שכתב ולכתוב כתובת חדשה." (ע"א 1933/97 קרן היסוד בע"מ ואח' נ' המועצה המקומית גבעת שמואל ואח' (לא פורסם)).

אציין כי סיטואציה שכזו אינה גוררת בהכרח את המסקנה כי בכל מקרה מעין זה אל לו לשופט להמשיך ולשבת בדין. בעניין זה נאמר:

"סופיות העמדה נגזרת מן האופן בה הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה. אין דין התבטאות שנאמרה שלא במסגרת דיון כדין התבטאות שנאמרה במהלכו, ואין דין התבטאות מסויגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות כדין התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים." (ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב - תמיר

(לא פורסם)).

במקרה זה התבטא בית המשפט המחוזי בצורה נחרצת מבלי שדבריו סויגו ונראה כי נוצר חשש אובייקטיבי כי השופטת הנכבדה גיבשה דעה בסוגיות העומדות במרכז ההתדיינות שבין הצדדים. זאת ועוד, שיקול נוסף שעל בית המשפט לקחת בחשבון במקרים כגון אלה הוא עיכוב ההליכים ואפשרות הפגיעה באחד הצדדים כתוצאה מכך, וזאת עקב הצורך ששופט אחר ידון בתיק. במקרה דנן עדיין לא החל הדיון בתובענה. אם כן לא קיים חשש לעיכוב ההליכים ולפגיעה במי מן הצדדים.

8.הערעור התקבל במובן זה שהתיק ידון בפני שופט אחר. אין צו להוצאות.