ע"א 9470/08 שמעון וקס נ. מפעל הפיס

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (השופט א' ש' שילה ), מיום 2.11.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בע"א 8833-06-08.

1.

המערער הגיש ערעור על קביעת בית משפט השלום בנתניה לפיה פרסם לשון הרע נגד המשיבים. המערער ביקש לפסול את השופט בשל כך שביום 9.7.2004, בעת שכיהן כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נתן צו ארעי במעמד צד אחד האוסר את הפרסום, שתוקפו ליומיים, והעביר את ניהול התיק לבית משפט השלום בנתניה. המערער טען כי העובדה שהשופט כבר נתן הכרעתו בעניין במסגרת צו זמני, יש בה כדי להעיד על אופן חשיבתו וניתוחו את העניין וקיים פגם בכך שיידון מחדש בנושא, בבית משפט שלערעור. המשיבים התנגדו לבקשה.

2.

בית המשפט דחה את הבקשה שכן לא מצא לה יסוד. בית המשפט קבע כי לא אחת דן שופט בערכאת הערעור בהליכים הנדונים בפני הערכאה המבררת ואין בכך כדי להצדיק פסילתו. בית המשפט הוסיף כי ככל שהיתה בהחלטתו משנת 2004 משום הבעת דעה, הרי היתה זו הבעת דעה ראשונית בלבד, שניתנה במעמד צד אחד וברור שתשוב ותישקל, אם וכאשר ישמע את טענות הצדדים במסגרת הערעור.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער מתאר את סלע המחלוקת בין הצדדים ואת נסיבות הוצאת הצו הארעי בשנת 2004. לטענתו, השופט כבר הכריע בעניין במסגרת הבקשה לצווים זמניים, ויש בכך כדי לעורר חשש כי דעתו של השופט כבר גובשה בעניין. מאחר שהעניק למשיבים צווים זמניים במעמד צד אחד הביע השופט דעתו בדבר סיכויי התביעה והביסוס העובדתי והמשפטי של טענותיהם. לפיכך, לדעת המערער, נוצר חשש ממשי בדבר קביעת דעה מוגמרת על ידי השופט, אשר הביע דעתו או שיש בה כדי להשליך על אופן הבנתו את מרחב המחלוקת שבפניו. טענתו המרכזית של המערער בערעור זה היא כי היותו של שופט ערכאת הערעור מעורב בדרך כלשהי בהתדיינות בערכאה קמא מנוגדת למושכלות יסוד בסיסיים של מוסד הערעור, שכן נוצר מצב בלתי סביר, כאשר הגוף המבקר הינו בעל דריסת רגל בניהול התיק בערכאה הראשונה. לדבריו, גם מראית פני הצדק היא שיקול מהותי שיש לשקול אותו כאשר עוסקים בסוגיית זהות השופט שידון בערעור, בייחוד בתקופה דנן בה יש להעניק לאמון הציבור במערכת המשפט חוזק מיוחד. המערער התרשם כי אם השופט ימשיך לדון בעניינו, יאיין הדבר כל סיכוי להצלחה בערעור בו נקט. לדעת המערער, המשיבים נהגו בחוסר תום לב כשהתנגדו לבקשת הפסלות ובהתנהלותם בכלל. האינטרסים שלהם לא ייפגעו אם יועבר הדיון המקדמי לידי שופט אחר.

4.

המשיבים הגישו תגובתם לערעור. לטענתם, הערעור נעדר בסיס עובדתי ומשפטי והטענות בו עומדות בניגוד גמור להלכה הפסוקה. המשיבים מלינים על ניסיונו של המערער להכפיש את המשיב 2, אשר הטענות לגביו אינן רלוונטיות לערעור. המשיבים הוסיפו כי התנגדו עניינית לבקשת הפסלות. לדעתם, מדובר בתחושה סובייקטיבית של המערער אשר אין בה כדי לבסס עילת פסלות. השופט, שנתן החלטה בנוגע לצווים הזמניים לא הכריע בשאלת לשון הרע ולא שמע ראיות. מדובר בהחלטה מקדמית, שאין בה כדי למנוע מהשופט מלדון בערעור, כאמור בהלכה הפסוקה לפיה כעניין של שגרה דנים שופטים בצו זמני ואחר כך בתיק העיקרי, ואין בכך כדי לפסול אותם. כך, גם כאשר בפני אותו שופט מתנהלים מספר משפטים הנוגעים לאותו בעל דין.

5.

לאחר שעיינתי בערעור, בתגובת המשיבים ובהחלטת בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מציאות החיים היא כי לא פעם יושב שופט בדין בין אותם הצדדים יותר מפעם אחת. לעיתים, כמו במקרה דנן, מדובר בגלגול של אותו תיק שהגיע לדיון לפני השופט בעבר. הכלל הנוהג במקרים אלו הוא כי אין בהליך הביניים כשלעצמו ובהחלטות הביניים שהתקבלו במסגרתו כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך העיקרי, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (י' מרזל דיני פסלות שופט 265-266 (2006)). ואם העקרון הוא שדיון בהליך ביניים אינו פוסל את השופט מלדון בהליך העיקרי, אזי על אחת כמה וכמה במקרה דנן בו מדובר בהליך ערעורי על פסק דין כאשר השופט פסק בהליך ביניים במסגרת התביעה וקביעותיו היו לכאוריות בלבד. כאמור, פסיקה קודמת באותו עניין, או בעניין דומה, אינה מגבשת, כשלעצמה, את עמדת השופט באופן שאין הוא פתוח לשכנוע. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות עולה גם "חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור". הדגש הינו, אם כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני; בערעור; בהליך קודם באותו עניין וכיוצא בזה), אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין (ע"א 6472/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 10.1.2007); ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה נ' דורנט (1991) (לא פורסם, 1.7.2003)).

6.

זאת ועוד, חזקה על בית המשפט כי יפעל לפי מיטב שיפוטו והכרתו בבואו לשקול עתה את טענות הצדדים לגופן (ע"א 8108/98 אל על נתיבי אויר לישראל נ' עיטל זילברשלג (לא פורסם, 17.9.1997)), וכי לאור מקצועיותו של בית המשפט והגינותו, יוכל הוא, לאחר שישמע את שני הצדדים, לשקול את הערעור לגופו, תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים, כפי שאף הבהיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות. לפיכך, אין בנסיבות העניין, בעצם מתן ההחלטה בנוגע לצו ארעי כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, שגיבש השופט טרם נשמעו טיעוני הצדדים. ויודגש: לא רגישותו הסובייקטיבית ותחושותיו של המערער הן שייקבעו, אלא האם הוכחה אפשרות ממשית מבחינה אובייקטיבית למשוא פנים בניהול המשפט (ע"א 189/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 16.3.2008)) זה אינו המקרה שלפניי.

7.

עוד אוסיף כי יש לדחות את טענת המערער בדבר פסילה מכוח מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאחרת נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"א 2116/08 אהרון כובשי נ' מיכאל אסרף (לא פורסם, 25.5.2008)).

בנסיבות אלה דין הערעור להידחות.

המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 7,000 ₪.