ע"א 3400/05 "דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ. ויקטור בסון

ערעור על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (כבוד השופט י' קורן) מיום 31.03.05 שלא לפסול עצמו מלהמשיך לדון בת"ק 522/05 ובקשה לפסילתו מלדון בענייני המערערת בעתיד.

1.בקשת המערערת לפסלות שופט הוגשה על רקע פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (כבוד השופט י' קורן) בתביעה אחרת בה נתבעה המערערת לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים בין רכב פרטי לאוטובוס שבבעלותה (ת"ק 13424/04 לברטובסקי נ' דן רכב ותחבורה בע"מ (לא פורסם), להלן: עניין לברטובסקי ). בית המשפט קיבל תביעה זו בפסק דין מיום 15.03.05, תוך שציין את הדברים הבאים:

"לא זו אף זו, אין זה התיק הראשון המכוון כלפי הנתבעת ובו מלינים תובעים על התנהגות נהגיה. אני מוצא כי תיקים אלה חורגים מן ההיבט הכספי שבעניין. מדובר בנהגי תחבורה ציבורית, אשר החוק, כמו גם האחריות המוטלת על שכמם וסוג הרכב בו הם נוהגים, מטילים עליהם חובת זהירות יתרה כלפי נוסעיהם וכלפי המשתמשים האחרים בדרך. לצערי, אני מוצא שוב ושוב כי הנתבעת, מבכרת לתקוף את משתמשי הדרך האחרים, לעיתים ללא כל בסיס בעובדות המקרה (כפי שנעשה בכתב ההגנה בתיק זה בטרם תוקן), וזאת במקום להפיק לקחים ולהפנות עין בוחנת ואצבע מאשימה כלפי נהגיה שלה. אני סבור כי בכך חוטאת הנתבעת כלפי ציבור שעל הסעתו בבטחה היא מופקדת, ומשדרת לנהגיה מסר בלתי ראוי של גיבוי ללא סייג להתנהגות בלתי ראויה על הכביש. אני מקווה שמסר זה עולה רק מהתנהלות הנתבעת בתיקים שבפני והוא אינו מאפיין את מערכות הבקרה האחרות של הנתבעת. אני מקווה כי קיימות מערכות אחרות המבקרות את איכות הנהיגה של הנהגים ושיפורה."

2.בעקבות דברים אלה, הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בת"ק 522/05 בסון נ' ריבק שנקבע לדיון בפניו וכן לפסילתו מלדון בכל תיק שתהיה צד לו בעתיד. לשיטתה, הביקורת הכללית שנמתחה עליה בפסק הדין עולה כדי הבעת עמדה קדומה כנגדה, ומקימה חשש ממשי לקיומו של משוא פנים כלפיה בעתיד. עוד מלינה המערערת על שלגופם של דברים אין לדברי השופט אחיזה במציאות, והם נכתבו מתוך היכרות עם תיקים ספורים בלבד שהיא היתה צד להם ואף מבלי שניתנה לה זכות טיעון בעניין. בקשת הפסלות נדחתה על ידי בית המשפט ביום 31.03.05, בזו הלשון:

"הבקשה נדחית. אין כל חשש למשוא פנים. כל תיק ישמע וידון לגופו. האמור בפסק הדין נשוא הבקשה נכתב לאחר קיום דיון במספר תיקים שבחלקם גרסת נהג "דן" לא עלתה בקנה אחד עם הגרסה שבכתב ההגנה, ועל יסוד העובדות שנתבררו במהלך הדיון."

ביום 03.04.05 הודיעה המערערת לבית המשפט לתביעות קטנות על כוונתה להגיש ערעור על החלטתו לבית המשפט העליון לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, וביקשה כי מועד הדיון ידחה עד להכרעה בו. בית המשפט דחה בקשה זו, מטעם שמדובר בתיק תביעות קטנות וכן משום הערכתו את סיכויי הערעור כקלושים. בקשה נוספת לעיכוב הדיון, שנעשתה במסגרת ערעור זה, נדחתה על ידי המישנה לנשיא מ' חשין ביום 10.04.05.

3.בערעור שלפני חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסילה, ומוסיפה כי לשיטתה ניכר מלשון דחיית בקשתה כי בית המשפט הכריע בעניין שלפניו בהסתמך על ניסיונו בתביעות דומות כנגדה. בהמשך הדברים, מסרה המערערת כי התיק נשוא הערעור הסתיים בפסק דין, אולם ביקשה כי הדיון בערעור ימשך בכל הנוגע לפסילת בית המשפט מלדון בתיקים עתידיים שהיא צד להם.

4.עיינתי בטענות המערערת. נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. לא אחת נפסק כי אין בעצם העובדה כי שופט יושב לדין בעניין דומה, עובדתית או משפטית, אפילו בין אותם הצדדים, כדי להביא לפסילתו (ע"א 6812/98 בי. גי. אסיסטנס לימטד נ' פרוינד , פ"ד נג(3) 241; ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים חקלאיים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה – מחוז מרכז (לא פורסם); ע"א

8080/01 עיריית טייבה נ' ברכאל את עזאם בע"מ (לא פורסם); ע"א 2406/98 מסגרית קינג נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך גם נפסק כי עצם הבעת דעה בהליך קודם, ובכלל זה בהליכי ביניים או מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט לאחר התערבותה של ערכאת הערעור, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם); ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה,

פ"ד מב(4) 177, 182; ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יש להוסיף ולהראות כי מאותה התייחסות קודמת או מנסיבות אחרות עולה גם חשש ממשי למשוא פנים במובן שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח(3) 573, 605). עיון בחומר שלפני מגלה כי אין זה המצב במקרה זה. מפסק הדין בעניין

לברטובסקי עולה כי בית המשפט דן לגופו של עניין בפרטי אותו מקרה, תוך שהוא מפריד בין השאלה העובדתית שעמדה לפניו לבין התרשמותו מתביעות שונות שנידונו בעבר כנגד המערערת. הדברים הכללים שנאמרו בפסק הדין, עליהם הצביעה המערערת, הובאו אגב אורחא, וניכר כי לא שיחקו תפקיד בהכרעה הקונקרטית. מטעם זה יש גם לדחות את טענת המערערת לפיה בהחלטתו בבקשת הפסלות מעיד על עצמו בית המשפט כי הכריע את הדין בהסתמך על היכרותו עם תביעות קודמות. כל שיש בלשון נימוקי בית המשפט הוא הבהרה כי הדברים נאמרו במנותק מההכרעה הקונקרטית. אין בהם כדי להרים את הנטל האובייקטיבי של חשש ממשי למשוא פנים (רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק , פ"ד מד(3) 758). ככל שלמערערת טענות לגופן של הקביעות בעניין

לברטובסקי , הדרך לתקיפתן הינה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור או ערעור – על פי סדרי הדין – ולא באמצעות הליך פסלות (השוו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם)). בנסיבות אלו, אין לי צורך לדון בשאלות הכלליות העולות מבקשה לפסילה עתידית. מעבר לנדרש, אוסיף כי אין הדעת נוחה מבקשת זו. פסילת שופט אינה דבר של מה בכך. אין היא נעשית בנקל (ראו: ע"א 8108/98 אל-על נ' זילברשלג (טרם פורסם)). נדרש חשש ממשי. ספקולציה לחשש ממשי אינה מספקת. מטעם זה, נקודת המבט הראויה לבחינה הינה בדיעבד ולא לכתחילה (ראו: ע"א 1534/00 בדיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם). יתרה מכך, בקשה לפסילת שופט, מעצם מהותה, מועלית ביחס להליך ספציפי. אין היא מופשטת. קבלת בקשות פסלות כלליות הצופות פני עתיד עשויה לאפשר בחירה לא ראויה של פורום משפטי. זאת אין לאפשר.

הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 10,000 ש"ח.