ע"א 8718/09 עפרה רוה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה בהליך שבכותרת. ההליך נסב על החלטה של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ז' אגי, ס' נשיאה) שלא לפסול עצמה מלישב בדין בתביעה שהגישה המערערת. בדחותו את הבקשה פסק בית המשפט כי אין לו כל דעה קדומה בנושא, וכי לא מצויה בו כל טינה, טרוניה או דעה קודמת אשר יש בכוחה להסיט מחשבתו מן העיקר לטפל ואו ליצור חשש למשוא פנים. בבקשה לפניי טוענת המערערת כי מצבה הכלכלי קשה ביותר ואין באפשרותה לשלם את האגרה. היא מציינת כי בעבר הופטרה מתשלום אגרה ואף נמצאה זכאית לסיוע משפטי ומונה לה עורך דין בחודש יוני 2009. יצוין כי את ערעור הפסלות הגישה המערערת בעצמה, שלא באמצעות עורך הדין הממונה. לתמיכה בבקשה צרפה המערערת החלטה שיפוטית בה הופטרה מתשלום אגרה.

2.

לאחר עיון בבקשה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. על מנת שבעל דין יזכה לפטור מתשלום אגרה אין די בחוסר יכולת כלכלית. דרישה נוספת היא שההליך יגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). רק אם בית המשפט או הרשם משתכנע כי נתקיימו שני התנאים, האמורים רשאי הוא ליתן פטור (ראו, בש"א 7953/08 עקריש נ' ברייטמן (לא פורסם, 16.11.2008)). לכן גם בהנחה שמצבו הכלכלי של מבקש הפטור אינו טוב, מתחייבת בחינה של השאלה האם ההליך מגלה עילה. במקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי ערעור הפסלות מגלה עילה. דומה כי טענת הפסלות נסבה על התנהלות הדיון בבית המשפט קמא ועל החלטות שיפוטיות של בית המשפט. לטענת המערערת, התנהלות בית המשפט מעוררת חשש לחוסר אובייקטיביות של המותב. ואולם, מעיון בהודעת הערעור נראה כי לא נפרשה בה תשתית שעשויה לבסס, באופן אובייקטיבי, את ההאשמות הקשות כלפי בית המשפט. כידוע, המבחן לפסילת שופט הוא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו, סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984). לעניין זה, אין די בחוסר שביעות רצונו של בעל דין מאופן ניהול הדיון או מהחלטות שיפוטיות, בין אם הוא מוצדק ובין אם לאו. במצב דברים זה, בו מדובר על פניו בהליך שאינו מגלה עילה, אין יסוד לפטור את המערערת מתשלום אגרה, גם בהנחה שמצבה הכלכלי קשה. האגרה תשולם תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יימחק ההליך ללא הודעה נוספת .