בש"א 7953/08 דוד עקריש נ. אינה ברייטמן

1.

המערער הגיש ערעור פסלות (לגבי שופטת בית המשפט לענייני משפחה). הוא עתר לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. כבוד הרשמת (ג' לוין) החליטה שאין מקום למתן פטור מאגרה וכי אם וכאשר האגרה תשולם יוחלט בעניין העירבון. על כך הערעור שבפניי.

2.

המערער קובל בעיקר על כך שבמקרה זה נדחתה בקשתו לפטור מאגרה בעוד שבמקרה אחר החליטה כבוד הרשמת ליתן לו פטור מאגרה, לאחר שמצאה כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשלמה. ההליך האחר (בע"מ 5086/08) היה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, מרכז, שדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שלא הופקד העירבון בערעור. בהחלטה של כבוד הרשמת (מיום 21.7.08 בבע"מ 5086/08) צוין כי המערער מקבל גמלה של הבטחת הכנסה וכי יש בכך משום ראיה לכאורה באשר לחוסר יכולתו לשלם את האגרה (תקנה 14(ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007) (להלן - התקנות)). המערער תמה הכיצד ניתן לו פטור בהליך האחר ונמנע ממנו פטור בהליך הנוכחי.

3.

התשובה לתמיהה הינה פשוטה: על מנת שבעל דין יזכה לפטור מתשלום אגרה אין די שמתברר כי הוא חסר יכולת כלכלית. דרישה נוספת היא שההליך יגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות). רק אם בית המשפט או הרשם משתכנע כי נתקיימו שני התנאים האמורים רשאי הוא ליתן פטור. מכאן שבהחלט ייתכן שתתקבלנה החלטות שונות בבקשות שמגיש בעל דין במועדים סמוכים לקבלת פטור מאגרה (או מהפקדת עירבון). אין להתפלא על כך שההחלטות שונות, שהרי ייתכן שהליך אחד יגלה עילה בעוד שההליך האחר לא יגלה עילה.

5.

בחנתי אף את ערעור הפסלות שהגיש המערער. לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי סיכוייו של ערעור הפסלות נמוכים ביותר. ניתן אכן להתרשם שתחושתו האישית של המערער היא כי השופטת היושבת לדין בעניינו בבית המשפט למשפחה מגלה נטייה נגדו. ברם, התחושה האישית האמורה אינה המבחן הנכון לעניין פסלות שופט. צריך שיתברר כי קיים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. בחינה לפי אמת מידה זו מובילה למסקנה הלכאורית כי ההליך אינו מגלה עילה.

6.

משכך, דין הערעור להידחות וכך מוחלט, בלא שהמשיבה נדרשה להשיב. היה והאגרה לא תשולם תוך עשרה ימים מהמצאת פסק דין זה יימחק ההליך.