ע"א 8718/21 עמותת "אור תורה" עמותה להפצת לימוד תורה נ. רביב אבהון הכהן

1.

בקשה לעיכוב ביצוע חלק מהסעדים שנפסקו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 26.10.2021, בה"פ 16100-05-17 (השופט י' אטדגי ), וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

2.

המערערת, עמותת אור התורה (להלן: אור התורה ), נוסדה בשנת 1954 כאגודה עותומנית, שמטרתה בין היתר הקמת בית כנסת. מייסדי אור התורה, יהודים יוצאי קהילת ארם צובא (חאלב), רכשו חטיבת קרקע שלימים נרשמה כחלקות 39 ו-40 בגוש 6016, ברח' אהרונסון 8, בתל אביב (להלן: המקרקעין ). בהמשך, נרשמה אור התורה כבעלים של 51% מחלקה 40, בעוד שחלקה 39, שאינה מוסדרת, לא נרשמה על שמה עד היום, מסיבות שלא הובהרו. בחלקה 39 נמצא בית הכנסת 'תפארת רפאל', שכפי שיפורט הוא העומד בלב הסכסוך דנן. חלפו שנים, ובשנת 2005 נמחק רישומהּ של אור התורה מפנקס רשם העמותות, עקב חוסר פעילות. בשנת 2009, לבקשת מי שהציג עצמו כב"כ אור התורה, עו"ד עודד שטרוזמן, ובהסכמת רשם העמותות, אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בת"א 10161/09 (כב' השופטת ו' אלשיך ) את החייאתה כאגודה עותומנית. עו"ד שטרוזמן, כך קבע בית המשפט המחוזי, פעל בעניין זה מטעם המשיבה 22, המרכז העולמי למורשת יהדות ארם צובא (חאלב) (להלן: מורשת ), על אודותיה ידובר להלן. בסמוך לאחר מכן, בשנת 2010, נרשמה אור התורה, כאמור – במקור אגודה עותומנית, כעמותה רשומה, ככל משפטה וחוקתה.

3.

מורשת היא עמותה רשומה שנוסדה בשנת 1986. מטרתה העיקרית, כעולה מתקנונהּ, היא שימור מורשתה של יהדות ארם צובא. מזה מספר שנים שוכנים משרדיה בקומה העליונה של בית הכנסת, כאשר בתמורה לכך, לפי הטענה, לקחה מורשת את בית הכנסת תחת חסותה; דאגה לשיפוצו ולתשלום הוצאותיו השוטפות, מכספי תרומות שהגיעו אליה.

4.

לאחר החייאת אור התורה, פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבוצה ממתפללי בית הכנסת, ביניהם המשיבים 19-1 בערעור דנא (להלן: המתפללים ) , וטענו כי החייאת אור התורה נעשתה שלא כדין. טענתם העיקרית היתה כי מורשת 'השתלטה'

על אור התורה לצרכיה, וכי אנשים הקשורים למורשת הם אלו שיזמו, דה פקטו, את החייאתה. בשל כך, טענו המתפללים, כי יש לבטל את החייאת אור התורה, ולשלול מהוועד המנהל החדש של אור התורה, המורכב בעיקר מ'אנשי' מורשת, את הסמכויות לפעול בשמה. תביעה זו הסתיימה בפסק דין שניתן בהסכמה, שלפיו תיפתח הדלת למתפללי בית הכנסת, החפצים בכך, להצטרף כחברים לאור התורה, ולהשפיע על ניהולה, מבלי שהצדדים יוותרו על טענותיהם (ת"א 14785-11-12). בפועל, מטרה זו לא הושגה, ולמעט בודדים, כמעט ולא הצטרפו חברים חדשים לאור התורה מקרב מתפללי בית הכנסת.

5.

ביום 5.2.2017, נחתם הסכם קומבינציה בין אור התורה לבין המשיבה 21, חברת הירקון זרובבל בע"מ (להלן: הירקון זרובבל ), שפעלה למימוש פרויקט בניה במקרקעין, שעיקרו הקמת מגדל בן 19 קומות. בין פרטי ההסכם, נקבע כי בית הכנסת – יהרס וייבנה מחדש, בתוך הבניין שייבנה, בגודל שאינו נופל בשטחו מבית הכנסת הנוכחי. בעקבות החתימה על הסכם הקומבינציה, התלקח הסכסוך מחדש, והמתפללים הגישו לבית המשפט המחוזי את התביעה מושא הערעור. בתביעתם, שבו המתפללים וטענו כי נפלו פגמים חמורים בהליך החייאת אור התורה, וכי אנשי מורשת השתלטו שלא כדין על אור התורה ועל נכסיה. על כן, התבקשו מספר סעדים הצהרתיים: כי חברי אור התורה הנוכחיים אינם מוסמכים לפעול בשמה; כי המוסמכים לפעול בשם אור התורה הם מתפללי בית הכנסת, שיש לצרפם כחברים מן המנין בעמותה; כי יש לבטל את החייאת אור התורה; וכי יש להורות על ביטול הסכם הקומבינציה ולאסור על כל דיספוזיציה בחלקות 39 ו-40. מנגד, אור התורה טענה כי לא נפל כל פגם בהחייאתה; כי מורשת היא זו שפעלה משך שנים כ'רוח החיה' מאחורי בית הכנסת, דאגה לשימורו ולאחזקתו; וכי מאחר שלמתפללים ניתנה הזדמנות להצטרף כחברי עמותה, והם נמנעו מכך – אין להם להלין אלא על עצמם. עוד טענה אור התורה, כי על-פי תכנית בנין עיר שחלה על המקרקעין, בית הכנסת ממילא מיועד להריסה. לפיכך, הסכם הקומבינציה הכרחי בנסיבות אלה, משזו הדרך היחידה שבה ניתן 'להציל' את בית הכנסת ולשמרו.

6.

בפסק הדין שניתן ביום 26.10.2021, קיבל בית המשפט המחוזי את טענתם העיקרית של המתפללים בקובעו, כי "מבלי להטיל דופי במניעיהם של כל האנשים המעורבים בפרשיה שתוארה [...] לא ניתן להותיר את המצב הקיים, שבו האגודה שהוחייתה ושהוקמה מראש למטרות מסוימות, מנוהלת למעשה על ידי עמותה אחרת, שמטרותיה העיקריות שונות [...] במיוחד כשהחלטות אלה נוגעות לנכסי מקרקעין יקרי ערך ולגורלו של בית כנסת המשרת מתפללים רבים שאין להם כל קשר למורשת" . במישור האופרטיבי, התקבלה התביעה בחלקה, תוך שהוחלט על שורה של סעדים, שעיקרם כדלקמן: נקבע כי "הוועד הנוכחי של [אור התורה] אינו מוסמך עוד לפעול, להתחייב או להתקשר בהסכם כלשהו בשמה" ; ניתן צו האוסר על ביצוע דיספוזיציה בחלקות 39 ו-40, עד למתן החלטה אחרת; נקבע כי ניהול אור התורה יועבר באופן זמני לרשם העמותות או לנאמן שימונה על ידו, אשר יפעל להסדרת נושא חברי העמותה, בהתאם לשיקולים שצוינו בפסק הדין לשם כך, ולבחירת ועד חדש לעמותה. מנגד, נדחה הסעד ההצהרתי לביטול החייאת העמותה, משנקבע כי אין בו תועלת למי מהצדדים. אשר להסכם הקומבינציה, נקבע כי אין להורות על ביטולו בשלב זה, אלא להקפיאו, ולהמתין עד לקבלת החלטה בנושא זה על-ידי הוועד החדש שייקבע. נוסף לכך, נקבעו סעדים לתקופת הביניים עד לביצוע המתווה שנקבע בפסק הדין.

7.

ביום 29.11.2021 הגישה אור התורה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, בכוונתה להגיש בימים הקרובים ערעור על פסק הדין, אלא שלפי פסק הדין, הנהלת אור התורה אינה רשאית עוד לבצע כל פעולה בשמה – ובכלל זאת גם לא להגיש ערעור. כמו כן, טענה אור התורה, מינוי הנאמן הזמני בטרם הגשת הערעור, עלול לסכל את הגשת הערעור, ומכאן ההצדקה לעיכוב ביצוע חלקי של האמור בפסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את הבקשה, אך לאחר בקשה לעיון מחדש – נעתר לה. בהחלטתו בבקשה לעיון מחדש, מיום 9.12.2021, הורה בית המשפט המחוזי כי הוועד המנהל הנוכחי יהיה רשאי לבצע פעולות הנוגעות להגשת הערעור העתידי; כמו כן הורה על עיכוב מינוי הנאמן זמני, ב-30 יום.

מכאן הבקשה שלפנַי.

8.

אור התורה מבקשת כי אורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, בכל הנוגע למינוי נאמן זמני, וזאת עד להכרעה בערעור. אור התורה סבורה כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. לטענתה, מינוי נאמן זמני בשלב זה, יביא הלכה למעשה לאיון הערעור שהגישה, שכן "באם ימונה נאמן, עשוי זה לפעול על פי התווית בית המשפט המחוזי ולבחור חברים חדשים לעמותה, אשר יבחרו ועד חדש, ועד אשר יפעל לניהול העמותה ובין השאר ינהל מו"מ לגבי הסכם הקומבינציה (ואשר עלול אף לבטלו) וכן יקבע פעולות שלא ניתן יהיה לשנותן – היה ויתקבל הערעור" . מנגד, עיכוב המינוי, כך אור התורה, לא יגרום כל נזק למשיבים.

9.

ביום 5.1.2022 הוריתי על מתן צו ארעי שלפיו הסעד הארעי, המעכב את מינוי הנאמן הזמני, יוארך עד למתן החלטה אחרת. במקביל, התבקשה תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, ובתגובות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל. תקנה 145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כי "הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו " . בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, ישית בית המשפט לנגד עיניו את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות. כפי שנקבע לא אחת, בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', אך ככלל נתונה הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות (רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקה 23 (28.12.2015)).

11.

אקדים ואציין, מבלי לטעת מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור אינם נחזים להיות קלושים; אין מדובר בערעור 'סרק', וישנן למערערת טענות הראויות להישמע. מכל מקום, וכאמור, עיקר המשקל ינתן למאזן הנוחות. אשר לכך, השתכנעתי כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת היענות לבקשה. אכן, כפי שטענה אור התורה, מינוי נאמן זמני, בטרם יתברר הערעור כל צרכו, עלול, בסבירות גבוהה, להביא לריקון הערעור מתוכנו, ולהעמיד את אור התורה בפני 'מעשה עשוי'. מנגד, לא מצאתי כי יש בעיכוב המינוי כדי להביא לפגיעה חמורה במי מהצדדים. בפרט, נתתי דעתי על תגובת רשם העמותות, המשיב 20 בערעור זה, אשר חרף עמדתו כי דין הערעור להידחות, הסכים כי "במישור מאזן הנוחות [...] רכיבי ההכרעה האופרטיבית של פסק הדין שלא ניתן או יהיה קשה להשיבם לקדמותם, יעוכבו עד למתן הכרעה בערעור" .

12.

אכן, המתפללים בתגובתם, התנגדו לקבלת הבקשה. לטענתם, "ברור שהשארת המצב הקיים מהווה נזק מתמשך אשר אין להותירו על כנו" . אלא ששבתי והפכתי בתגובתם, ולא מצאתי מהו אותו "נזק מתמשך" שייגרם מהקפאת מינוי הנאמן הזמני. אדגיש, אין בעיכוב הסעדים הנוגעים למינוי הנאמן משום הותרת המצב הקיים על כנו; הוועד המנהל הנוכחי עודנו מנוע מלפעול בשם החברה, למעט בכל הנוגע להליך הערעור; גם צו האוסר כל דיספוזיציה בחלקות 39 ו-40 עומד בתוקפו – כמצוות בית המשפט המחוזי.

13.

הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת אפוא בזאת; הסעד הארעי שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 9.12.2021 יעמוד בתוקפו, עד להכרעה בערעו ר. למען הסר ספק, הסעדים האמורים בסעיפים ב, ג, י, יא ש בפסקה 106 לפסק הדין – אינם כלולים בבקשה לעיכוב הביצוע, ובהתאם – לא יעוכב ביצועם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.