ע"א 8759/03 לילי שם טוב נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

1.בבקשה שלפניי עותרת המערערת למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור אותו הגישה לבית משפט זה.

2.במסגרת תובענה שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בירושלים עתרה היא, בין היתר, לסעד הצהרתי בדבר בטלותה של משכנתא שנרשמה לטובת המשיב על שני קוטג'ים אשר בבעלותה. ביום 29.7.03 דחה בית משפט קמא (כב' השופטת י' הכט) את התובענה. ביום 10.9.03 נענה בית המשפט המחוזי לבקשתה של המערערת למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אולם התנה זאת בהפקדת סכום של 850,000 ש"ח או ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת הסכום האמור. יצוין, כי הבקשה לסעד זמני הוגשה לבית המשפט המחוזי בהתאם להוראתה של תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המערערת ביקשה מבית משפט זה ליתן לה רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אולם ביום 12.2.04 נדחתה בקשתה (רע"א 8760/03). בין לבין, ביום 29.9.03, הגישה המערערת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. עתה עותרת היא לבית משפט זה בבקשה נוספת שעניינה סעד זמני לתקופת הערעור, הפעם מכוחה של תקנה 471(ג) לתקנות הנזכרות.

3.משהכריע בית משפט זה בעניין הסעד זמני בו חפצה המערערת אך לפני כחודש ימים, אין לכאורה מקום לשנות את אשר נקבע. עם זאת, הבקשה שלפניי מתייחסת לאחד משני הקוטג'ים הממושכנים בלבד, אשר משמש את המערערת למגורים. בכך שונה הבקשה דנא מזו הקודמת, אשר התייחסה לשני הקוטג'ים אשר בבעלות המערערת. מששקלתי בדבר, ואף הבאתי בחשבון את העובדה כי מתנהל הליך משפטי לעניין הבעלות והחזקה בקוטג' השני, רואה אני לנכון לקבל את הבקשה באופן חלקי כך שהליכי מימוש המשכנתא ביחס לקוטג' בו מתגוררת המערערת יעוכבו, בכפיפות למילוי התנאים הבאים תוך 7 ימים:

א.

המצאת התחייבות עצמית של המערערת להבטחת פיצוי בגין כל נזק שייגרם למשיב היה ויידחה הערעור;

ב.

הפקדת סכום של 500,000 ש"ח או ערבות בנקאית אוטונומית, וזאת לשם הבטחת פיצוי כאמור בסעיף א' לעיל.

לא ניתן כל סעד זמני לעניין הקוטג' השני.

4.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.