ע"א 8780/20 דבורה גונן נ. עיריית תל אביב

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה, השופט יעקב שפסר ) בת"א 52816-10-18 מיום 29.10.2020 בגדרו נדחתה על הסף מחמת העדר עילה תביעה שהגישה המבקשת לסעד הצהרתי לפיו היא הבעלים הבלעדי של דירת מגורים המצויה בלוד.

2.

הרקע הדרוש לענייננו הוא, בתמצית, כדלקמן: בחודש מרץ 1988 המבקשת, גב' דבורה גונן (להלן: המבקשת ), ומר מיכאל דזהנשוילי ז"ל (להלן: המנוח ) נישאו כדמו"י. במהלך נישואיהם רכשו בני הזוג במשותף דירת מגורים ברחוב צמח צדק 4 בלוד (להלן: הדירה ), וזו נרשמה בחלקים שווים על שם שניהם. בשנת 2005 הגישה המבקשת תביעה נגד המנוח לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (תמ"ש 22500/05. להלן: ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ). ביום 13.2.2006 ניתן פסק דין בהליך הנזכר ובו לצד חיוב המנוח במזונות ילדים נקבע כי זכויותיו בדירה יועברו למבקשת, וכי האחריות להעברת הזכויות מוטלת על כתפיה.

3.

ביני לביני, ביום 3.4.2005 נרשם שעבוד מכוח פקודת המסים (גביה) לזכות עיריית תל אביב (המשיבה 1. להלן: העירייה ) על זכויותיו של המנוח בדירה, וזאת בעקבות חוב בסך של כ-31 אלף ש"ח שצבר עד לאותה עת (להלן: שעבוד המס ). לנוכח שעבוד המס מונה המשיב 2 לכונס נכסים על זכויות המנוח בדירה, ונרשמה במרשם המקרקעין הערה בעניין זה, לצד עיקולים והערות נוספים שנרשמו על זכויותיו של המנוח בדירה. בחלוף למעלה מ-4 שנים ממועד מתן פסק הדין בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, ביום 21.6.2010, פתחה העירייה הליך בלשכת ההוצאה לפועל למימוש זכויותיו של המנוח בדירה, בעבור חיובי מים וארנונה, בסך כולל של כ-202 אלף ש"ח. ביום 18.11.2011 נפטר המנוח, ולאחר מכן פקדו את המבקשת טרגדיות משפחתיות נוספות, וביניהן מותו של בנה בפיגוע טרור ביום 20.6.2015.

4.

נוסף על הליכים שונים שנקטה, הגישה המבקשת ביום 22.10.2018 תביעה נגד העירייה, היא התביעה מושא הערעור דנן, בגדרה התבקש פסק דין הצהרתי לפיו, בין היתר, המבקשת הינה הבעלים היחידי והבלעדי של הדירה וכי לעיזבון המנוח אין מחצית מהזכויות בדירה (להלן: התביעה ). המבקשת טענה, בעיקרו של דבר, כי במימוש זכויות המנוח בדירה יש לתת קדימות לחוב המזונות כלפיה על פני חובותיו לעירייה, וזאת הן מכוח צו ירושה והן מכוח פסק הדין בהליך בבית המשפט לענייני משפחה.

5.

כשלושה שבועות מאוחר יותר, ביום 15.11.2018, פנתה העירייה לבית המשפט קמא בבקשה לסילוק על הסף של התביעה, וזאת משלושה טעמים: היעדר עילה, היעדר סמכות עניינית, והשתק שיפוטי בגין טענתה של המבקשת בהליך אחר לפיה היא זכאית לזכויות המנוח בדירה מכוח הסכם ממון שנחתם ביניהם (להלן: הסכם הממון ). לאחר שמאמצי בית המשפט להביא את הצדדים לכלל הסדר לא נשאו פרי, ניתן ביום 29.10.2020 פסק דין המורה על סילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה (להלן: פסק הדין ). בית המשפט קמא קבע, בקצרה, כי בין אם יתקבלו טענתיה של המבקשת מכוח הסכם הממון, ובין אם מכוח צו הירושה, הרי שאין לה זכות עדיפה הגוברת על שעבוד המס. נקבע כי כל שיכול היה המנוח להעביר למבקשת, בהסכם או בירושה, הוא את זכויותיו במחצית הדירה, הכפופות לשעבוד המס.

מכאן הערעור שהגישה המבקשת ובקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

6.

בבקשתה שבה המבקשת על טענות שהעלתה במסגרת התביעה ותגובתה לבקשת העירייה לסילוק התביעה על הסף, וטוענת כי סיכויי הערעור גבוהים, ממספר טעמים: חובותיו של המנוח כלפי העירייה התיישנו; התנהלות העירייה במימוש שעבוד המס לוקה בשיהוי ובאי צירוף צדדים רלוונטיים כמשיבים; העברת זכויות המנוח בדירה אליה מונעת מן העירייה לממש את שעבוד המס, ובפרט משלא גילתה בהליך קמא את מלוא הפרטים הנוגעים לחובותיו של המנוח כלפיה. כמו כן, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה משום שמימוש שעבוד המס יגרום לה נזק בלתי הפיך, במיוחד לנוכח האירועים הקשים שחוותה בחייה.

7.

בהחלטה מיום 16.12.2020 הוריתי לעירייה להגיב לבקשה לעיכוב ביצוע וכן על מתן צו ארעי המעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת.

8.

העירייה מצדה טוענת כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מהטעמים הבאים: לא קמה עילה להתערב בפסק הדין שקיבל את הטענה כי התביעה נעדרת עילה; טענתה של המבקשת לפיה ויתרה על מזונות המגיעים לה כנגד התחייבות המנוח להעביר לה את זכויותיו בדירה, נטענה לראשונה בערעור; האכסניה לבירור טענותיה של המבקשת בעניין היקף חובותיו של המנוח לעירייה אינה ההליך האזרחי דנן; מכל מקום, חוב זה הינו סופי וחלוט, משהמנוח לא השיג עליו במהלך חייו, ושעבוד המס בגינו אף לא התיישן משנרשם בסמוך להתגבשות החוב; הדירה אינה משמשת למגורי המבקשת וטענתה כי באמצעות שכר הדירה המתקבל מהנכס משלמת היא את דמי השכירות במקום בו היא מתגוררת, נטענה בעלמא; על אף ניסיונות הרשויות להתחשב במצבה של המבקשת, פועלת היא בכל הליך אפשרי תוך שהיא נהנית במשך כעשור מהחלטות לעכב את הליכי מימוש שעבוד המס; העירייה מילאה אחר הוראות בית המשפט והמציאה שורה של מסמכים המפרטים את חובותיו של המנוח כלפיה, ולכן תלונתה של המבקשת בעניין זה משוללת יסוד.

9.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אומנם ככלל, זכאי בעל דין ליהנות לאלתר מפירות זכייתו בפסק דין שניתן לטובתו, והגשת ערעור עליו אינה טעם לעיכוב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018; ע"א 636/20 טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מועצה מקומית גבעת זאב , פסקה 12 (14.10.2020); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)). ברם, בשונה מפסקי דין שעניינם חיובים כספיים, בערעור על פסק דין שעניינו זכויות קנייניות בנכס מקרקעין מתעורר חשש מוגבר כי עד להכרעה בערעור יעשו שינויים במקרקעין שיאיינו את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו. חשש זה עשוי כשלעצמו להטות את הכף לטובת עיכוב ביצועו של פסק דין, אף כאשר המקרקעין שבמחלוקת אינם משמשים למגוריי מבקש עיכוב הביצוע (ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון , פ"ד מ(4) 126, 129 (1986); ע"א 1204/15 איפרגן נ' ז'ררד , פסקה 15 (26.3.2015); ע"א 2673/16 נתן נ' עומר , פסקה 11 (12.4.2016); ע"א 846/19 דיין נ' ברזילאי , פסקה 7 (24.2.2019)).

10.

במקרה דנן, יש בשיקולי מאזן הנוחות כדי להכריע את הכף לטובת המבקשת, וזאת למרות שעל פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, ספק אם סיכויי הערעור גבוהים. אף אם הדירה נשוא ההליך דנן אינה משמשת למגורי המבקשת, טענתה לפיה קורת הגג שלה ושל בנה הקטין תלויה בהכנסות המתקבלות מהדירה מותירה בעינו את החשש כי מימוש שעבוד המס יגרום לה נזק בלתי הפיך, ככל שערעורה יתקבל. לא נעלמו מעיניי טענות העירייה כי המבקשת לא תמכה את טענותיה בעניין זה בתשתית עובדתית מספקת, וכי היא נהנית במשך שנים לא מעטות מהחלטות לעיכוב ביצוע מימוש שעבוד המס אף שלבסוף טענותיה המהותיות לא התקבלו ככלל. יחד עם זאת, אין לכחד כי עסקינן בנסיבות אישיות יוצאות דופן אשר גם אותן נדרש להביא בחשבון, וסבורני שבמכלול הנסיבות אין בעיכוב נוסף של מימוש שעבוד המס עד להכרעה בערעור בכדי לפגוע באופן ניכר בעירייה, שהאינטרס שלה בנכס הוא בסופו של דבר כספי בלבד.

11.

הערה לפני סיום: בית המשפט קמא ציין קודם שחתם את פסק דינו את הדברים הבאים:

"על אף כשלון מאמצי עד כה, אני מבקש לשוב ולפנות אל הצדדים, לשקול פעם נוספת את אפשרויות אחד מהמתווים אותם הצעתי (או כל מתווה אפשרי אחר) לסילוק המחלוקת נושא הנדון. קריאתי זו מופנית במיוחד ובעיקר לעירית תל אביב, על אף שזכתה בבקשתה זו, לנהוג בנדיבות, ובפתחון לב כלפי המשיבה. לא זו בלבד שככל הנראה נוצרו החובות בעטיו של המנוח (בלא מעורבות המשיבה), אלא שחייה לא האירו לה פנים, לשון המעטה, והיא עברה גם טרגדיות אישיות ומשפחתיות קשות... המצדיקות ללא ספק הקלה ומחילת חובות משמעותית בעניינה" (פסקה 41 לפסק הדין).

אכן, דברים נכוחים, וטוב תעשה העירייה אם תהרהר שוב במידת הדין ובמידת הרחמים, שמא יימצא הסדר נכון, אשר יחסוך את המשך התדיינות בהליך דנן.

12.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מתקבלת. בנסיבות העניין,

סברתי כי ניתן להסתפק בהתחייבות העצמית שהפקידה המבקשת. כמו כן, אינני עושה צו להוצאות.