ע"א 8805/13 דוד דהאן נ. מדינת ישראל - משרד הבריאות

1.לפניי בקשה לעיין בפרוטוקול הדיון אשר התנהל בבית המשפט המחוזי חיפה ביום 23.1.2012 בת"א 865-08 (להלן: הפרוטוקול ו הדיון , בהתאמה). בפתח הדברים אציין כי הטיפול בבקשה התעכב, ועם מבקש העיון הסליחה על כך.

2.עסקינן בתביעה נזיקית אותה הגישו המערער ובני משפחתו (המשיבים 9-7) כנגד המשיבים 6-1, שעילתה המרכזית רשלנות באבחון שגוי של המערער כמי שסובל מפיגור שכלי, כמו גם באופן הטיפול בו. התביעה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 7.11.2013. ערעור אשר הוגש על ידי המערער נדחה אף הוא בפסק דין של בית משפט זה מיום 3.2.2016. פרטי הפרשה פורטו בפסקי הדין האמורים, אשר פורסמו ברבים, ואיני רואה צורך לחזור עליהם. מבקש העיון (להלן: המבקש ) הינו עיתונאי אשר סיקר את הפרשה, והעיון בפרוטוקול מתבקש במסגרת זו.

3.פרוטוקול הדיון, אשר מחזיק למעלה ממאה עמודים, כולל עדויות של ארבעה עדים אשר אף אחד מהם לא היה בעל דין בהליך (יחד להלן: העדים ). במסגרת העדויות צוינו שמות ופרטים אישיים ביחס לצדדים שלישיים, לרבות ביחס לחוסים אשר שהו במעון בו שהה המערער ולחלק מן העדים.

4.ההליך בבית המשפט המחוזי, כמו גם בבית משפט זה, התנהל בדלתיים פתוחות, וכך גם הדיון מושא הפרוטוקול. בדיון אף נכחה לפחות עיתונאית אחת (כעולה בבירור מדברי כב' השופטת המופיעים בעמ' 1532 לפרוטוקול). עם זאת, במהלך הדיון החליט בית המשפט המחוזי כי חלק מעדותו של אחד העדים תהיה חסויה (החלטה בעמ' 1533 לפרוטוקול, להלן: החלק החסוי ) (למען הדיוק יצוין כי מהקשר הדברים עולה כי הכוונה היא לאיסור פרסום. עם זאת, משבית המשפט המחוזי עשה שימוש במונח חיסיון, אעשה גם אני שימוש במונח זה למען הנוחות). ביום 30.1.2012, כשבוע לאחר מועד הדיון, ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בה צוין כדלקמן: "בהמשך להחלטתי בדבר חיסיון חלקים מעדותו של אחד העדים, הובהר (ע"י יחידת המחשוב)... כי לא ניתן להטיל חיסיון על חלקים מהפרוטוקול, אלא יש צורך להטיל חיסיון על הפרוטוקול כולו". לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לעניין זה, ניתנה ביום 7.2.2012 החלטה נוספת ובה נקבע כי מן הטעם האמור "...יוטל חיסיון, בשלב זה, על פרוטוקול הדיון מיום 23.1.2012 במלואו".

5.במסגרת בקשת העיון ציין המבקש, בין היתר, כי הוא מוסר לבית המשפט "את ההחלטה למחוק חלקים מהפרוטוקול המדובר על פי שיקול דעתו הבלעדי". המדינה, מצדה, הגיבה לבקשת העיון וציינה כי היא מתנגדת למתן רשות עיון ביחס לחלק החסוי; וכי היא מותירה את הבקשה לעיין ביתר חלקי הפרוטוקול לשיקול דעת בית המשפט, אך זאת בכפוף לכך שיימחקו או יושחרו השמות והפרטים המזהים של כל מי שלא היה צד להליך. משיבים 5-4 והמשיבה 6 מתנגדים לבקשת העיון, וזאת בין היתר מפאת החשש לפגיעה בצנעת הפרט של העדים ויתר הצדדים השלישיים הנזכרים בפרוטוקול. המערער והמשיבים 9-7 לא הגישו תגובה כלשהי לבקשה.

לאחר הגשת תגובות המשיבים ובשל רגישות העניין, ראיתי לאפשר גם לעדים להתייחס לבקשת העיון. בעקבות כך הוגשו שתי תגובות מטעם שלושה מן העדים, בגדרן הובעה התנגדות לעיון המבוקש וזאת מטעמים של פגיעה בפרטיות. בהמשך הדרך ובעקבות מתן פסק הדין בערעור התבקשה תגובה משלימה מטעם המבקש. בתגובה המשלימה ציין המבקש, בין היתר, כי הסכים אמנם להותיר לשיקול דעת בית המשפט אילו חלקים מן הפרוטוקול יושחרו, אולם לגישתו לא יהיה זה סביר להשחיר את שמותיהם של העדים.

6.המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין מצויה בתקנה 4 ל תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) , התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ). ככלל - ובהיעדר איסור שבדין - נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשת העיון וזאת על רקע ההכרה במעמדו של עיקרון פומביות הדיון. זאת ועוד, "כאשר המבקש לעיין בתיק בית-המשפט הינו עיתונאי והעיון מתבקש למטרות סיקור וכתיבה עיתונאית, עשויה זכות העיון לשאוב כוחה גם מחופש הביטוי והעיתונות" (בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה , פיסקה 3 (23.4.2009) (להלן: פרשת יועז )). ככל שאחד מבעלי הדין מתנגד לעיון, עליו מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי המצדיק את שלילתו (למשל, ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד שומה למפעלים גדולים , פ"ד נט (5) 385 (2005); בג"ץ 5917/97

האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, פיסקאות 25-24 (8.10.2009)). כפי שנקבע לא פעם, בית המשפט נדרש לאזן בין זכות העיון לבין זכויות ואינטרסים נוגדים, ובכלל זה זכויות ואינטרסים של בעלי הדין, של צדדים שלישיים ושל הציבור בכללותו, כמו גם סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה (ראו תקנות 4(ד) , 4(ו) לתקנות העיון; פרשת יועז , פיסקה 3).

7.לאחר שעיינתי עיין היטב בפרוטוקול ובחנתי את בקשת העיון על רקע אמות המידה הנזכרות לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כמפורט להלן.

8.אדרש תחילה לסוגיית החיסיון אשר הוטל על הפרוטוקול כולו: תקנה 4(א) לתקנות העיון קובעת כי ניתן לבקש לעיין בתיק בית משפט "ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין".

החיסיון אשר הוטל על הפרוטוקול (וכאמור לעיל, הלכה למעשה מדובר באיסור פרסום) עשוי היה להצדיק, לכאורה, את דחיית בקשת העיון. אמנם, בעבר נפסק כי קיומו של איסור פרסום אין משמעו, בהכרח, איסור עיון שלא למטרת פרסום (פרשת יועז , פיסקה 4;

רע"א 8521/09 בירן נ' הרמולין , פיסקה 3 (29.11.2012) (להלן: עניין בירן )), אלא שבמקרה דנן העיון מבוקש דווקא לצרכי סיקור תקשורתי.

עם זאת, דומני כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה אין בחיסיון אשר הוטל על הפרוטוקול כדי להוות מחסום לבחינת בקשת העיון לגופה, ככל שהיא נוגעת לאותו חלק מן הפרוטוקול שאינו החלק החסוי. ואסביר: כפי שפורט לעיל, בתחילה הטיל בית המשפט המחוזי חיסיון על חלק קטן מתוך הפרוטוקול בלבד (החלק החסוי). רק משהתברר כי אין אפשרות טכנית-מחשובית לסווג חלק מן הפרוטוקול כחסוי, הורה בית המשפט על הטלת חיסיון על הפרוטוקול כולו, וזאת מתוך מטרה למנוע את חשיפתו של החלק החסוי (תוך שצוין כי הדבר נעשה "בשלב זה"). ניתן איפוא לומר, כי

מבחינה מהותית הוטל החיסיון על החלק החסוי בלבד. לצרכי בקשת העיון שלפניי אין מניעה או קושי להפריד בין החלק החסוי לבין יתר חלקי הפרוטוקול, ועל כן איני מוצא טעם ממשי לדחות את בקשת העיון מטעם זה בלבד.

9.לא יכול להיות חולק, כי תכליתו של העיון המבוקש - סיקור עיתונאי - היא תכלית ראויה ולגיטימית. המדינה אמנם הביעה ספק באשר לרלוונטיות של העיון בפרוטוקול, למצער ככל שמדובר בעיון גורף. ואולם דומני כי אין לשלול את הרלוונטיות, מבחינת הסיקור העיתונאי, של העדויות הכלולות בפרוטוקול והמתייחסות, בין היתר, למעון ולהתנהלותו. זאת ואף זאת: העובדה שהדיון התנהל בדלתיים פתוחות ושנכחה בו לפחות עיתונאית אחת, מהווה שיקול ממשי התומך במתן רשות עיון. שהרי, ניתן לתהות מדוע יש להבחין בין עיתונאי אשר ישב באולם בעת הדיון, בזכות וברשות, לבין חברו אשר לא נכח בדיון אך מעוניין לעיין בפרוטוקול הדיון, שמטרתו לשקף את מהלך הדיון (סעיף 68א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984)).

עם זאת, אין בכך כדי לאיין את הצורך לבצע איזון בין זכות העיון לבין השיקול שעניינו צנעת הפרט של צדדים שלישיים הנזכרים בפרוטוקול, ובכלל זה חסויים אשר שהו במעון וכן העדים עצמם. אין להקל ראש בשיקול האמור, וזאת בפרט בשים לב לתוכנו של הפרוטוקול ולאופים הרגיש את הנושאים הנזכרים בגדרו. ואכן, המבקש עצמו, בהגינותו, הסכים לכך שבית המשפט ישחיר חלקים מן הפרוטוקול על פי שיקול דעתו, אם כי בהמשך הדרך סייג במידת מה את הדברים, ככל שהם נוגעים לעדים (להבדיל מצדדים שלישיים אחרים).

10.בסופו של יום ולאחר שאיזנתי בין השיקולים הנוגדים, רואה אני לאפשר למבקש לעיין בפרוטוקול, אך זאת פרט לחלק החסוי ופרט לחלק נוסף הכולל מידע רגיש ביחס לעד הרביעי, ותוך השחרת פרטיהם האישיים של כל מי שנזכר בפרוטוקול ולא היה צד להליך. דומני, כי איזון זה יאפשר למבקש להיחשף לעיקרו של המידע הקשור לפרשה אותה הוא מעוניין לסקר, תוך מתן הגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים. לא נעלמה מעיניי העובדה שהמבקש מודע לשמותיהם של לפחות חלק מן העדים, כמו גם לפרטי מידע מסוימים ביחס אליהם. בנסיבות אלה, השחרת הפרטים האישיים תוך חשיפת תוכן העדות עשויה שלא ליתן הגנה מלאה על פרטיותם של העדים (להבדיל מצדדים שלישיים אחרים). חרף האמור, על רקע חשיבותו של עקרון פומביות הדיון ובשים לב לכך שהדיון התנהל בדלתיים פתוחות ולכך שתוכן העדות רלוונטית לתכלית הסיקור העיתונאי העומדת בבסיס בקשת העיון - סבורני כי הכף נוטה לעבר חשיפת תוכן העדות במגבלות אותן ציינתי.

11.נוכח כלל האמור לעיל, מורה אני כדלקמן:

א.

המחלקה המשפטית של בית המשפט תגרע מן הפרוטוקול את העמודים הבאים: 1525-1534, 1543 ו- 1552-1559;

ב.

לאחר מכן תשחיר המחלקה המשפטית את פרטיהם האישיים של צדדים שלישיים המופיעים ביתר עמודי פרוטוקול ואשר לא היו צד להליך. מתבקשת הקפדה בעניין זה;

ג.

עותק מן הפרוטוקול החלקי והמושחר יועבר לידי המזכירה הראשית או מי מטעמה, אשר תעדכן את המבקש ותתאם עמו את ביצוע העיון בהתאם לנוהל המקובל.