ע"א 88379-02-26 ע"א 88379-02-26

בקשה שבמהותה היא בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופטת א' אבו-אסעד) מיום 29.1.2026 בת"א 3729-03-22, בה ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לעכב באופן חלקי את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרתו התקבלה תביעת המבקש לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב רשלנות רפואית. בתמצית שבתמצית, לאחר מתן פסק הדין, ביום 28.1.2026 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לבית המשפט המחוזי כי המשיבה תעביר לזכות המבקש סך של 25,000 ש"ח בלבד מתוך סכום הפיצוי הכולל שנפסק לטובתו במסגרת פסק הדין – סך של 308,723 ש"ח המהווה 25% מהערכת הנזק שנקבעה בעניינו ואשר "נבלעה" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי להם הוא זכאי. לצד זאת, יתרת הסכום תעוכב עד להכרעה בערעור שיוגש לבית משפט זה. ביום 29.1.2026 בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמות אלה. בהמשך לכך, ביום 26.2.2026 הגישה המשיבה ערעור לבית משפט זה, שנקבע לדיון ביום 29.7.2027 ולאחר מכן נדחה ליום 3.4.2028. מכאן הבקשה שלפנַי בה עותר המבקש להורות למשיבה להעביר לזכותו סכום נוסף של 50,000 ש"ח, עקב דחיית מועד שמיעת הערעור. מנגד, המשיבה טוענת בעיקרו של דבר כי ככלל, בית המשפט לא יתערב בהסכמות הצדדים כל עוד הן אינן פוגעות בחוק, בתקנת הציבור, בזכויות המתדיינים או ביעילות ובתקינות ההליך; וכי לא מדובר במקרה חריג ולא חל שינוי מיוחד בנסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי, בשים לב לכך שמועד הדיון שייקבע לשמיעת הערעור לא היה ידוע למבקש כאשר הסכים לעיכוב הביצוע החלקי. דין הבקשה להידחות. תחילה ייאמר כי האפשרות להגיש לערכאת הערעור בקשה לעיון חוזר בהחלטת הערכאה הדיונית שעניינה עיכוב ביצוע אינה מובנת מאליה (וראו לעניין זה: ע"א 2136/18 בן דוד נ' בן יאיר, פסקה 14 (26.2.2019); ע"א 8763/15 זיו נ' גספא הנדסה בע"מ, פסקה 20 (15.5.2016)). שנית, לגופו של עניין לא מצאתי כי בענייננו חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בה ניתן תוקף להסכמות הצדדים (ע"א 14009-10-25 מיר נ' גבע, פסקה 13 (11.10.2026); רע"א 5332/24 בעלי הדירות בבניין ברחוב ניסנבוים 36, בת-ים נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 13 (1.9.2024)). זאת שעה שאין בידי מתדיינים הידע או הציפייה לגבי המועד שבו יתקיים הדיון בעניינם, בין אם בערכאה הדיונית ובין אם בערכאת הערעור, בטרם הוא נקבע (ראו והשוו: ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב, פסקה 12 (10.7.2008); ע"א 9391/01 החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פסקה 3 (25.4.2002)). על כן, קשה להלום את ההנחה העומדת בבסיס בקשת המבקש שלפיה מועד הדיון הוא שעמד ביסוד הסכמתו לעיכוב הביצוע החלקי, שעה שמועד הדיון המקורי נקבע כחודשיים לאחר שהוגשה ההודעה המוסכמת מטעם הצדדים. זאת על דרך קל וחומר בשים לב גם לכך שמועד הדיון המקורי נקבע ליום 29.7.2027, למעלה משנה וחצי לאחר מועד מתן פסק הדין, ועל כך המבקש לא הלין. נוכח מסקנתי זו איני נדרש לבחינת התנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר הצדדים עצמם אף לא העמיקו בטיעוניהם לגופם. הבקשה נדחית.