ע"א 8839/14 שרית שהדי נ. טרייד אין השרון בע"מ

1.

בפסק דין ארוך ומפורט, דן בית המשפט המחוזי בתביעה כספית של כשלושה מיליון ₪ שהגישו המערערים בע"א 8859/14 (להלן: המערערים ) כנגד המשיבים (להלן: המשיבים ) בעקבות הסכם שנערך בין הצדדים, ואשר על פיו הוקמה חברה משותפת, היא המערערת 1 (אשר בסופם של הליכים אחרים והתמחרות בין הצדדים נרכשה על ידי המערערים 3-2).

2.

בפסק הדין נדחו מרבית טענות המערערים, למעט במספר קטן של רכיבים. על כך נסב הערעור שהוגש על ידי המערערים, בו הם מלינים על דחיית חלק הארי של התביעה.

מנגד, הלינה המערערת בע"א 8829/14 (היא המשיבה מס' 2 בע"א 8859/14) על הרכיבים בהם חוייבה בפסק הדין, וכן הלינה על כך שלא נפסקו הוצאות לזכותה, בהתחשב בכך שחלק הארי של התביעה נדחה, ועל כך שחוייבה בהוצאות בסך 20,000 ₪ באחד מהליכי הביניים.

3.

נאמר בקצרה, כי פסק דינו של בית משפט קמא הוא בבחינת "דבר דבור על אופניו", תוך התייחסות לכל רכיבי התביעה הסבוכים.

חלק מפסק הדין מבוסס על ממצאי מהימנות ועובדה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן, וכך גם לגבי נושא ההוצאות. אף אין זה תפקידה של ערכאת ערעור לחזור ולצלול לעומקם של פרטי פרטים משל מדובר ב"משפט חוזר" בערכאה הדיונית, וגם בהיבט זה אין מקום להתערבותנו.

4.

סופו של דבר, לאחר שקראנו ועיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ואנו מאמצים את פסק דינו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ודוחים את שני הערעורים על כל רכיביהם וסעיפיהם.

5.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.