ע"א 89/12 איטח אילנית נ. כונס הנכסים הרשמי בת"א

הערעור שבכותרת הוגש ביום 3.1.2012, והוא נסב על שתי החלטות של כבוד רשם בית המשפט המחוזי, ש' מנהיים, בגדרי הליך פשיטת הרגל של המערערת. ההחלטה הראשונה ניתנה ביום 23.10.2011, ובה נקבע כי צו הכינוס שניתן בעניינה של המערערת מבוטל, וכי בקשתה לפשיטת רגל נדחית. ההחלטה השנייה ניתנה ביום 5.12.2011, ובה נדחתה בקשתה של המערערת "לעיון חוזר/ביטול [ב]פסק דין מיום 23/10/11".

אפשרתי למערערת ליתן הסבר לגבי מועד הגשת ההליך ולגבי הערכאה המתאימה לקיום ביקורת ערעורית על החלטת כבוד הרשם מנהיים. המערערת מסרה תגובתה, והמשיב הגיש אף-הוא את התייחסותו.

אין מחלוקת כי ההחלטה מיום 23.10.2011 היא בבחינת "צו בפשיטת רגל", ולכן הדרך להשיג על ההחלטה היא באמצעות הגשת ערעור בזכות לבית משפט זה, לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (ראו ע"א 2831/91 כהן נ' הכונס הרשמי חיפה , פ"ד מה(4) 215 (1991)). אלא שהמערערת לא פנתה מיד בהליך ערעורי לבית משפט זה, אלא הגישה בקשה "לעיון חוזר/ביטול פסק דין".

כלל מושרש הוא כי החלטה בבקשה

לעיון חוזר אינה "צו בפשיטת רגל" לצורך סעיף 182 הנ"ל, אלא מדובר ב"החלטה אחרת" שדרך הערעור עליה נקבעת לפי סדרי-הדין הכלליים (ראו ע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (לא פורסם, 6.2.2005); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף א.א. פחם (לא פורסם, 15.2.2010); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 21.4.2010); ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 28.2.2007)). לכן, אם ניתנה על-ידי רשם של בית משפט מחוזי החלטה בבקשה לעיון חוזר, הדרך להשיג על ההחלטה היא הגשת ערעור בזכות לפני שופט של בית המשפט המחוזי (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). כלל ידוע נוסף הוא שאין בעצם הגשת בקשה לעיון חוזר כדי להאריך מניה וביה את המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית.

עם זאת, המערערת טוענת כי בענייננו המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 23.10.2011 הוארך על-פי תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זאת שכן מדובר בהחלטה במעמד צד אחד שהוגשה לגביה בקשת ביטול. המשיב מצדו טוען כי ההחלטה מיום 23.10.2011 אינה החלטה במעמד צד אחד, ומציין כי החלטה זו ניתנה לאחר שביום 22.6.2011 התקיים דיון במעמד הצדדים, ובית המשפט הזהיר את המערערת כי אם לא תתקן את מחדליה בהליך פשיטת הרגל – צפוי ביטולו של הליך פשיטת הרגל ללא דיון נוסף. לדידי, קיים ספק אם קיום הדיון במעמד הצדדים ביום 22.6.2011 שולל מניה וביה את הסיווג של ההחלטה מיום 23.10.2011 כהחלטה במעמד צד אחד. הסיבה לכך היא שלאחר דיון זה הוגש דין וחשבון מטעם הכונס הרשמי שבו צוינו מחדליה של המערערת, ועל-יסוד האמור בדין-וחשבון – מבלי שניתנה למערערת אפשרות להגיש עמדתה – הוחלט לבטל את הליך הכינוס. מכל מקום יש לזכור כי הכלל הוא שתקנה 398א חלה במקום שבו הוגשה בתום לב בקשה לפי תקנה 201, אפילו אם בדיעבד נקבע כי תקנה 201 אינה חלה על המקרה (ראו בש"א 9371/10 עזבון סלאמה נ' משרד הביטחון (לא פורסם, 23.2.2011)). אמנם בענייננו המערערת לא ציינה במפורש כי הבקשה לביטול נסמכת על תקנה 201, אך נראה כי גם בכך אין בהכרח כדי לשלול את תחולת סעיף 398א, מקום בו הבקשה במהותה היא לביטול החלטה במעמד צד אחד, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה כי ככל שהמערערת חפצה להשיג לפני בית משפט זה על ההחלטה מיום 23.10.2011, יש לאפשר לה זאת, ואם יש צורך בכך – אני מאריך את המועד להגשת הערעור על החלטה זו. עם זאת יובהר כי המערערת אינה רשאית לערער לבית משפט זה על ההחלטה מיום 5.12.2011, שכן החלטה בבקשה לעיון חוזר, כמו-גם החלטה בבקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד, נחשבות תמיד "החלטה אחרת", ועל כן – במקום שבו ניתנה ההחלטה על-ידי רשם בית המשפט המחוזי – יש להפנות את הערעור לבית המשפט המחוזי.

אשר על כן, ככל שתחפוץ בכך המערערת, אני מאפשר לה להגיש ערעור מתוקן שיופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.10.2011, וזאת תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. ככל שתעשה כן, יימשך ההליך כסדרו (ותינתן החלטה גם בבקשת הפטור).