ע"א 895/98 בר נוי שאול נ. בר-נוי עליזה

ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט ע' גרשון, מיום 4.2.98, במסגרתה דחה השופט גרשון את בקשת המערער, כי יפסול עצמו מלדון בבקשת רשות ערעור 1654/97 שהוגשה על ידו.

1.בקשת הפסלות הראשונה שהגיש המערער הוגשה ביום 21.10.97, בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור. הבקשה נומקה בכך ש"למבקש טענות של משוא פנים כנגד הרשם גרשון מביהמ"ש, דבר שידוע לרשם מזה זמן.". בקשה זו נדחתה ביום 27.10.97. לא הוגש ערעור על החלטה זו. ביום 1.2.98 הגיש המערער בקשת פסלות נוספת, בה הסתמך, בין היתר, על כך שבקשת הפסלות הקודמת נדחתה בלא הנמקה, על העובדה שהמערער התלונן נגד השופט גרשון בפני שר המשפטים ועל כך שהשופט גרשון דחה את בקשתו למתן פטור מאגרה בעוד שבקשה זהה של מתדיין אחר נענתה בחיוב. גם בקשת פסלות זו נדחתה על-ידי השופט גרשון (ביום 4.2.98), בהחלטתו קבע השופט גרשון:

"אין בבקשה זו כל ממש. כל ההחלטות בהליכים הרבים שננקטו ע"י המבקש ומשהובאו בפני נדונו לגופן של הבקשות ולגופם של דברים. הבקשה נדחית."

2.בערעור שבפני טוען המערער, כי משוא הפנים שגילה השופט גרשון כלפיו "נראה לכל בר דעת המטיב לעיין בכתבי בי-דין בערעור זה.". בתצהיר התומך בערעורו מונה המערער באריכות את כל ההליכים הדיוניים שהתנהלו במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי ומצביע על החלטות הרשם גרשון בהן נדחו בקשות מבקשות שונות שהגיש המערער (דוגמת בקשות לפטור מאגרה ולהמרת חובת הפקדת ערבון בהפקדת ערבות צד ג'). ביום 16.2.98 הגיש המערער "הודעה משלימה", ובה הוא טוען, כי העובדה שהשופט גרשון דחה את בקשתו לעיכוב המשך הדיון בפניו עד להכרעה בערעור הפסלות ודחה את בקשת רשות הערעור לגופה, מחמת אי-הפקדת ערבון, מעידה אף היא על משוא הפנים שמגלה השופט גרשון כלפיו. המערער הוסיף ןהגיש (ביום 21.4.98) "הודעה משלימה נוספת" ובה הוא מתייחס להחלטה נוספת של השופט גרשון (מיום 20.4.98), בה שב וסרב לפסול עצמו. לא מצאתי לנכון להתייחס להודעה משלימה זו, שעיקרה העלאת טענות עובדתיות שאינן עולות מכתבי בי דין שצורפו לה ואינן נתמכות בתצהיר, כנדרש בתקנה 471ג (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. זאת ועוד - אם מבקש המערער לערער על ההחלטה מיום 20.4.98 עליו לפעול לפי סדרי הדין לעניין זה.

3.לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. המערער לא השכיל להצביע על קיומה של עילה לפסילתו של השופט גרשון מלהמשיך ולנדון בעניינו. אין די בטענה כללית ובלתי מבוססת לפיה ברור וגלוי כי בית המשפט מגלה כלפי המערער משוא פנים. העובדה שהחלטות מסויימות של השופט גרשון לא הניחו את דעתו של המערער אינה מהווה עילת פסלות (וראו: ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות', עו"ד נ' הרב רבינוביץ , לא פורסם). הדרך לתקיפת החלטות שאינן מקובלות על צד מן הצדדים היא דרך הערעור, בין ברשות בין בזכות, הכל בכפוף לסדרי הדין החלים. סיכומו של דבר: לא מצאתי בערעור ובנספחיו כל נתון שיש בו כדי לבסס את קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים, המצריכה את פסילתו של בית משפט מלהמשיך ולישב בדין (וראה ע"פ 5/82 ח"כ אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247).

הערעור נדחה.