פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
8980/10 - ה'
ע"א
8980/10
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערערים:
1. אריה אברהם
2. אורה אברהם
נ ג ד
המשיבים:
1. נחום נחום
2. צדיקה נחום
בקשה למחיקת הערעור
החלטה
לפני בקשה לסילוק הערעור שכנגד על-הסף בשל איחור נטען בהגשתו. לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. הערעור העיקרי הוגש ביום 6.12.2010. הערעור שכנגד הוגש ביום 26.5.2011. המועד שבו מתחיל מרוץ הזמן להגשת ערעור שכנגד קבוע בתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שזו לשונה:
היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור לפי תקנה 420 או ניתנה החלטת הפטור לפי תקנה 432(א) אם ניתנה במעמד המשיב, או נמסרה ההודעה לפי תקנה 432(ב) אם ניתנה שלא במעמד המשיב, אולם לא יאוחר משבעה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק מההודעה יומצא לכל בעל דין העלול להיפגע מטענה זו.
אם כן, לפי לשון התקנה (המסורבלת-משהו), קיימים שני מועדים חלופיים לתחילת מניין 30 הימים להגשת ערעור שכנגד: יום המצאת כתב הערעור, או יום מתן החלטה או הודעה בעניין פטור מהפקדת עירבון לפי אחת מן החלופות שבתקנה 432(א) לתקנות. בפסיקה נקבע כי התקופה שבה רשאי המשיב להגיש ערעור שכנגד מתחילה מהיום שבו הומצאה לו הודעה בדבר הפקדת העירבון. ההיגיון המונח ביסוד הסדר זה הוא שהמשיב לא יידרש להגיש ערעור שכנגד כל עוד מוטלת בספק השאלה אם בשלו התנאים לשמיעת הערעור העיקרי (ראו המ' 734/75 אריאל נ' קירשנבאום , פ"ד ל(1) 405 (1975); חמי בן נון, הערעור האזרחי 486-485 (2004)).
בענייננו, ניתנה על-ידי ביום 19.12.2010 החלטה הדוחה את בקשתם של המערערים לפטור מהפקדת עירבון, ונקבע כי על המערערים להפקיד עירבון תוך 14 ימים. העירבון הופקד בפועל ביום 26.12.2010. עם זאת, המשיבים טוענים כי לא הומצאה להם כל הודעה בדבר הפקדת העירבון, בדבר גובהו של העירבון, ובדבר ההחלטה בבקשה לפטור מעירבון. טענות אלה לא נסתרו, ואציין כי בדיקה בתכנת ניהול תיקים מלמדת כי לא קיים אישור לגבי המצאת החלטתי מיום 19.12.2010 למשיבים. במצב דברים זה, קמה תחולה להלכה שלפיה המועד להגשת ערעור שכנגד אינו מתחיל כל עוד לא נמסרה למשיב הודעה בדבר הפקדת העירבון.
ודוק: במקרים מסוימים, יוצאי-דופן, עשוי בית המשפט לקבוע כי תחילת מרוץ הזמן היא מיום הידיעה ולא מיום ההמצאה, זאת מכוח עיקרון תום-הלב הדיוני (ראו ע"א 1245/08 קדאח נ' ברמד קיבוץ עברון (לא פורסם, 16.4.2009)). אולם, לאחר ששקלתי בדבר, לא ראיתי לנכון לקבוע כי המקרה שלפניי בא בגדר מקרים חריגים אלה. ראשית, המערערים כלל לא ביססו טיעון ברור ומנומק בעניין זה. שנית, גם לגוף העניין טיעון הידיעה מתקשה להספיק בנסיבות העניין.
אמת, מאז שהופקד העירבון ניתנו כמה החלטות לאור בקשת המערערים לסעד זמני, ואף התקיים דיון לפני כבוד השופט א' גרוניס בעניין זה. כמו כן, מכוח הוראתו של כבוד השופט גרוניס הועבר התיק לגישור (החלטה מיום 21.3.2011), והוצא צו סיכומים (ביום 7.4.2011). עם זאת, יש לזכור כי בנסיבות מסוימות ניתן לברר בקשה לסעד זמני עוד קודם להפקדת עירבון, ובענייננו איני רואה לקבוע כי קיום הליכי הביניים יצר אצל המשיבים ידיעה ברורה שאכן הופקד עירבון – ידיעה ההופכת את הסתמכותם על אי-מסירת הודעה בדבר העירבון לחוסר תום-לב. מסקנה זו יפה גם לגבי הפניית ההליך לגישור ומתן צו סיכומים, שבמקרה זה נעשו מכוח החלטתו של כבוד השופט גרוניס (מיום 21.3.2011) שדן בעניין הסעד הזמני. אציין, כי מן הסתם היה בידי המשיבים לברר את נושא הפקדת העירבון חלף המתנה ממושכת בהגשת הערעור שכנגד. עם זאת, איני רואה לקבוע כי התנהלותם עולה כדי חוסר תום-לב.
אשר על כן, ולאור הכלל המושרש שלפיו המועד להגשת ערעור שכנגד נמנה מיום המצאת הודעה בדבר השלמת נושא העירבון, אין לקבוע כי ההליך הוגש באיחור. עם זאת, לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות בהליך שלפניי.
ניתנה היום, י"א בסיוון
תשע"א (13.6.2011).
גיא שני
ר ש ם