ע"א 90/14 עיריית תל אביב יפו נ. קד קו בנין פיתוח וכבישים

1.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו התנהלו כמה תביעות כספיות שהגישו המבקשת והמשיבה זו נגד זו. המחלוקת נסבה על טענות להפרת שלושה הסכמי פיתוח שנחתמו בין השתיים. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, מינה בית המשפט המחוזי מומחה מכריע שישמע את טענות הצדדים ויגיש חוות דעת בעניינן. וכך היה. לאחר שהמומחה הגיש את חוות דעתו, השיב לשאלות הבהרה ונחקר בבית המשפט; ומשהוגשו סיכומי הצדדים, נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' זמיר ) פסק דין שבמסגרתו אימץ את רוב קביעותיו של המומחה. התוצאה היא שתביעת המבקשת נדחתה ותביעות המשיבה התקבלו בחלקן. המבקשת חויבה לשלם למשיבה סך של 8,706,255 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 20.11.2013 ועד התשלום בפועל.

2.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין שנסב על שלוש טענות עיקריות: האחת, בית המשפט המחוזי שגה בכך שסטה מחוות דעתו של המומחה וחייב אותה בסך של 1,165,564 ש"ח (נומינלי) בגין תוספת לרכיב פינוי פסולת; השנייה, שנפלה שגיאה בחיובה בסך של 313,070 ש"ח (נומינלי) בגין רכיב חול הדיונות באחד הפרויקטים בניגוד לאמור בחוות דעתו של המומחה; והשלישית, שיש מקום להתערב בשיעור שכר הטרחה שנפסק לטובת המשיבה (בשיעור של 20%) וכן בחיובה בהוצאות, ולהורות על ביטול חיוב בכפל מע"מ. יצוין כי המבקשת שילמה למשיבה את הסכום שחויבה בו.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין והיא עותרת למתן סעד זמני בדמות צו המחייב את המשיבה בהפקדה כספית בסך של 4,900,000 ש"ח או לחלופין הטלת עיקול זמני על נכס מקרקעין שבבעלותה. בבקשה נטען, בתמצית, כי סיכויי הערעור גבוהים; וכי הנכס היחיד של המשיבה בארץ שממנו ניתן להיפרע הוא הנכס האמור. המבקשת טוענת כי מבירור שערכה עולה שהמשיבה מנסה למכור את הנכס באופן שמקים חשש שאם הערעור יתקבל, המבקשת לא תוכל להיפרע את הסכום שיהא על המשיבה להשיב לה אם יתקבל הערעור.

4.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, סיכויי הערעור נמוכים מהטעם שלא ניתן לבקש "השבה" במסגרת סעד זמני בערעור; הבקשה הוגשה בשיהוי; סיכויי הערעור נמוכים; והמבקשת לא הוכיחה כי לא תוכל להיפרע מהמשיבה אם הערעור יתקבל. בהקשר זה נטען כי למשיבה נכסים בחו"ל זולת אותו נכס מקרקעין שמבוקש להטיל עליו עיקול. כמו כן נטען כי המשיבה הגישה ערעור שכנגד שבו טענה כי יש לפסוק לה סכום נוסף בסך של כ-2 מיליון ש"ח.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבה, באתי למסקנה שדינה להתקבל באופן חלקי. כידוע, השיקולים בבקשה לסעד זמני בערעור הם השניים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. בענייננו, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, אין לומר כי סיכויי הערעור קלושים; אשר למאזן הנוחות, המשיבה אומנם טוענת כי יש ברשותה נכסים בחו"ל ואין לה בעיית פירעון בכל הנוגע לערעור. ברם, לא ניתן פירוט מספיק בדבר נכסים אלה או בדבר נזילותה של המשיבה. במצב דברים זה, אני סבור כי המבקשת עמדה בנטל להראות שככל שלא יינתן סעד זמני כמבוקש, עלול להיגרם קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. עם זאת, אין מקום לקבל את הבקשה במלואה שכן המבקשת אינה טוענת שיש לבטל כליל את החיוב בשכר טרחה, ויש לשקלל גם את טענותיה של המשיבה בערעור ובערעור שכנגד.

6.

אשר על כן, ובאיזון בין השיקולים המתחרים, ראיתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, כך שיוטל עיקול זמני עד לסך של 2,000,000 ש"ח על הדירה ברחוב החרמון 15 תל אביב-יפו הידועה גם כחלקה 95 בגוש 6926. המשיבה תוכל להסיר את העיקול כנגד הפקדה כספית או ערבות בנקאית בסכום העיקול בקופת בית המשפט.