ע"א 9000/18 עזבון המנוח מחמוד סאלח ספייה ז"ל נ. עזבון המנוח ארשיד סלינמא

בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יצחק כהן , סגן נשיא) בת"א 24549-11-17 מיום 20.11.2018, בגדרו התקבלה באופן חלקי תביעת המנוח מחמוד סאלח ספייה (להלן: התובע ) לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של 1,000 מ"ר מתוך החלקה המזוהה כחלקה 42 בגוש 18767 בכפר יאסיף. יצוין כי לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי נפטר התובע ועזבונו מנהל את ההליך כאן (להלן: המבקשים ).

הרקע לבקשה

1.

בעיקר טען התובע במסגרת ההליך לפני בית המשפט המחוזי כי הוא זכאי להירשם כבעלים של 1,000 מ"ר מתוך החלקה (להלן: החלקה ) מכיוון שרכש את השטח מאביהם של המשיבים, ובנה בשטח החלקה בתי מגורים לבניו. במקביל להגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלבצע כל עסקה ו/או שינוי ברישום בחלקה. לאחר שהביעו המשיבים את הסכמתם לצו, ניתן ביום 19.11.2017 צו מניעה זמני כפי שהתבקש. בית המשפט קבע בפסקי דין חלקיים מיום 6.5.2018 ומיום 12.9.2018 כי התובע זכאי להירשם כבעלים של 666 מ"ר מתוך החלקה. זאת לאחר שהמשיבים הודו במסגרת הדיון לפני בית המשפט בזכויותיו של התובע בשטח של 500 מ"ר מתוך החלקה, ומשיב 3 אשר חלקו היחסי בחלקה עמד על 166 מ"ר, לא הגיש כלל כתב הגנה. עם זאת, המשיבים עמדו על כך שאביהם לא מכר לתובע שטח נוסף בחלקה מעבר למה שהודו (השטח הנותר של 334 מ"ר, להלן: השטח הנותר ).

2.

ביום 20.11.2018 בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לקבל את טענות התובע בקשר לשטח הנותר, בהעדר מסמך כתוב כלשהו המעיד על עסקה שהתקיימה בקשר אליו, זאת גם בהתחשב בנזק הראייתי שנגרם על ידי התובע, אשר הגיש את תביעתו לאחר שנים רבות מאז שלטענתו נעשתה העסקה, ולאחר שהמוכר הלך לעולמו. בית המשפט גם התייחס לכך שדרישת הכתב במתכונתה הנוכחית, לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ) לא הייתה קיימת בעת ביצוע העסקה, אך גם הדין הקודם קבע כי עסקאות מסוג זה צריכות הוכחה במסמך בכתב. כמו כן נקבע כי מעצם העובדה שהתובע בנה על החלקה לא ניתן ללמוד על בעלותו בה כאשר לא ניתן לפסול את האפשרות כי בהתאם לגרסת המשיבים, הוא פלש לשטח אשר לא נמכר לו בעודו מנסה לכפות על המשיבים כי יעבירוהו לידיו.

3.

משכך, תביעת התובע ביחס לשטח הנותר נדחתה, בעוד שנקבע כי התובע זכאי להירשם כבעלים של השטח של 666 מ"ר בחלקה. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, במסגרתה טענו בעיקר כי בית המשפט שגה בבחינת הראיות שהוגשו לפניו ובמסקנות שהגיע על פיהן, ובכך שהתעלם מסתירות שהתגלו בטענות המשיבים.

4.

למעלה מחצי שנה לאחר שניתן פסק הדין, ביום 17.7.2019, הגישו המשיבים בקשה למחיקת הערה שנרשמה במסגרת ההליך בפנקס הזכויות במקרקעין בעקבות צו המניעה הזמני שניתן לזכות התובע. ביום 21.7.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח העובדה שצו המניעה הזמני נועד לשמור על המצב הקיים עד למתן פסק דין, משניתן פסק דין, יש מקום לבטלו.

5.

ביום 4.8.2019 הגישו המבקשים את הבקשה שלפנַי למתן צו מניעה זמני "האוסר על המשיבים ו/או מי מטעמם לבצע כל עסקה עם צד שלישי ו/או האוסר עליהם לבצע כל שינוי ברישום" לגבי החלקה. במסגרת הבקשה נטען כי יש צורך בצו האמור לגבי החלקה כולה – הן לגבי השטח של 666 מ"ר אשר יש להבטיח כי יירשם על שמם ולמנוע מהמשיבים לעשות כל פעולה לגביו, והן לגבי השטח הנותר אשר אם יימכר לידי צדדים שלישים, לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו והדבר יגרום לנזק בלתי הפיך למבקשים. המשיבים בתגובה הצביעו בעיקר על סיכויי הערעור הקלושים לשיטתם וטענו אין מקום למתן סעד כמבוקש נוכח שיהוי משמעותי בהתנהלות המבקשים.

דיון והכרעה

6.

בבקשה למתן סעד זמני, על המבקש להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: 1254/19 מנשה נ' סוויסה (4.3.2019)). ואכן, החשש מפני מכירתם של מקרקעין לצדדים שלישיים באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, עשוי להטות את הכף לטובת מתן הסעד המבוקש (ע"א 4260/09 קרן נאמנות ויצו נ' רוטשילד (1.7.2009); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד ישראל ברודה (נאמן) (29.3.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 374-372 (מהדורה שלישית, 2012)). ואולם, על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך במידה רבה על ממצאי עובדה ומהימנות. יחד עם זאת, נוכח העובדה שאי-מתן הסעד המבוקש עלול להפוך את הדיון בערעור לתאורטי, יש מקום להיענות לבקשה (ראו גם, לדוגמה: ע"א 2599/13 הרמן נ' עלדור , פסקה 10 (10.7.2013)).

7.

בהתאם לכך, יש לאסור על ביצוע דיספוזיציה בחלקה במובן זה שייאסר על המשיבים להעביר את זכויותיהם בה – בחלקים הרלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, היינו בשטח הנותר – לצדדים שלישיים, עד להכרעה בערעור. עם זאת, בנסיבות העניין, אף כי יש מקום להורות על סעד זמני שיבטיח כי המשיבים לא יעשו כל דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור, האיזון הראוי מחייב כי המבקשים יפקידו ערובה מתאימה להבטחת הנזקים העלולים להיגרם למשיבים (תקנות 467(ג) ו-364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וראו גם, למשל: ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל , פסקה 6 (4.6.2013)).

על כן, הסעד ניתן בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט בתוך 30 יום סך של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית להבטחת נזקי המשיבים.

8.

נוכח העובדה שבפסק הדין נפסק כי המבקשים זכאים להירשם כבעלים של הזכויות בשטח של 666 מ"ר, לא מצאתי מקום להורות ע ל איסור דיספוזיציה בחלקה או כיו"ב ביחס לשטח זה, בהינתן העובדה כי המשיבים אינם רשאים לעשות כן ממילא.