ע"א 9034-23 ע"א 9034-23

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 20.11.2023 (ת"א 14697-04-20, השופטת צ' גרדשטיין פפקין).

עיקר העובדות וההליכים הקודמים

2.במוקד המחלוקת בהליך העיקרי סוגיית רשלנות רפואית שלפי הנטען הובילה ללידה מוקדמת של תינוקת שנפטרה מסיבוכי פגות כעבור כארבעה חודשים.

ביום 2.5.2017 המשיבה 2 (להלן: המשיבה), שהייתה בשבוע 25+4 להריונה הראשון, פנתה למבקשת בשל כאבי גב פתאומיים וחזקים שנמשכו מספר שעות, נבדקה אצל רופא המבקשת ושוחררה בחלוף כחצי שעה לאחר שניתן לה כדור אקמול.

בהמשך, ולאחר מספר שעות, "כאבי הגב עברו לאזור הבטן" ובשעות הבוקר של יום 3.5.2017 הגיעה לבית החולים כשמספר דקות קודם לקבלתה חוותה ירידת מים. כעבור כשעה נולדה התינוקת בניתוח קיסרי, פגה במשקל 884 גרם, ולאחר כארבעה חודשים מלידתה נפטרה.

3.לטענת המשיבים, מותה של התינוקת נגרם בשל רשלנותה של המבקשת מאחר שלא הפנתה את המשיבה לבית החולים או לכל טיפול רפואי מתאים, ביודעה כי כאבי גב מהווים סממן ללידה מוקדמת, וכן בהעדר גניקולוג, או אבזור גניקולוגי מתאים, כמו אולטרה-סאונד או מוניטור, במרכז הרפואי של המבקשת.

4.המבקשת דחתה את טענות המשיבים וטענה כי כאבי גב בהריון הם דבר שכיח ונפוץ, ואולם לידה מוקדמת בנסיבות העניין של היריון, קרי ללא עבר רלבנטי או סיכון ידוע כלשהו בהיריון, מתרחשת במקרים נדירים. לשיטתה, אין הגיון להפנות כל אישה הרה אשר סובלת מכאב גב לבדיקת האפשרות ללידה מוקדמת, במקרה דנן, לא היו כל תסמינים לכך, השכיחות ללידה מוקדמת היא קטנה, בעוד תלונות על כאבי גב בהיריון הן שכיחות בשיעור של לפחות 75% מכלל הנשים בהיריון.

5.הצדדים תמכו טענותיהם בחוֹות-דעת.

המשיבים צרפו את חוות-דעתו של פרופ' צימר, מומחה לגניקולוגיה ומילדות שלפיה, בין היתר, כאבי גב מהווים "סימן מחשיד מוכר להתפתחות לידה מוקדמת", ועל כן, לשיטתם, היה מקום להפנות את המשיבה לבדיקה גניקולוגית ולא להורות על שחרורה לביתה; לטענתם, העובדה שרופא המבקשת לא הבין כי כאבי הגב הם סימן מחשיד מוכר היטב להתפתחות לידה מוקדמת – היוותה "כשל רפואי חמור"; כי במקרה של אפשרות ללידה מוקדמת יש לתת תרופה להבשלת הריאות של העובר וכן טיפול תרופתי לעצירת צירים; בידי הרפואה המודרנית כלים שמטרתם לזהות לידה מוקדמת מתפתחת ולאפשר מתן טיפול כאמור, אשר מקטין באופן משמעותי את סיכוי התחלואה והתמותה של פגים.

עוד טענו המשיבים כי ההמלצה הרפואית שניתנה למשיבה 'לשוב למרפאה במקרה של דימום נרתיקי, יציאת נוזל או צירים' – "תמוהה"; אין מקום לכך ככל שבמרפאה לא נמצא גניקולוג שיכול לבדוק את היולדת.

6.המבקשת תמכה טענותיה בשתי חוות דעת, האחת של פרופ' גונן, רופא נשים ומיילד, מומחה להיריון בסיכון גבוה והשנייה של פרופ' דרשר, מומחה לרפואה דחופה. מחוות דעתו של פרופ' גונן עלה כי כאבי גב אינם נחשבים כסימפטום ספציפי ללידה מוקדמת ואינם נמנים עם סיכון לירידת מים מוקדמת, במקרה זה, לא היו גורמי סיכון ללידה מוקדמת, היולדת התלוננה על כאבי גב ולא על סימפטומים בטניים או אגניים וכן שללה צירים. בנוסף, על פי חוות הדעת, הרופא של 'בטרם' לא היה אמור לייחס את כאבי הגב לסימפטום המצביע על סיכון לירידת מים, או לידה מוקדמים, ולהפנות את המשיבה לבית החולים וכן, מחוות דעתו של פרופ' דרשר עולה כי אחוז המקרים בהם כאב גב בלבד הוא סימן המעיד על לידה מוקדמת – נמוך, ומשכך, סביר להניח שהמשיבה סבלה מכאב גב רגיל כתוצאה מההיריון.

7.המבקשת הגישה תגובה לחוות הדעת של פרופ' צימר, ואף חוות דעת נוספות ובהן של מומחה לרפואה דחופה, והמומחים נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם. בנוסף נחקר על תצהירו רופא המשיבה במרפאת הנתבעת בבאר שבע וכן נחקרו המשיבה והמשיב בעלה.

8.בית המשפט המחוזי, בפסק הדין מושא הבקשה, קיבל את חוות-דעתם של מומחי המשיבים וקבע כי לוּ המשיבה ועוּבּרה היו מופנים למיון, סביר להניח שהייתה מאובחנת לידה מוקדמת, היה ניתן טיפול מתאים לעיכוב לידה מוקדמת – ובכך היה נמנע מותה של התינוקת המנוחה בשלב מאוחר יותר; הצדדים לא היו חלוקים באשר לנזקים בגין הפסד השתכרות בשנים האבודות ובגין הוצאות קבורה, והמחלוקת נסובה על שיעור הפיצוי בגין כאב, סבל וקיצור תוחלת חיים; לבסוף נפסק כי לנוכח גילה וסיבלה של התינוקת עובר לפטירתה, שיעור הפיצוי יעמוד על 850,000 ש"ח, כך שהמבקשת תשלם למשיבים סך של 1,829,053 ש"ח בצרוף שכ"ט והוצאות משפט ובסך הכל 2,305,043 ש"ח.

מכאן הערעור לבית משפט זה והבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע ארעי וזמני.

9.במישור סיכויי הערעור, המבקשת טוענת, כי אלו "טובים במידה מספקת" מאחר שבית המשפט המחוזי לא קיבל את חוות הדעת של המומחים מטעם המשיבה, לפיהן יש להפנות למיון כל אישה בהיריון המתלוננת על כאב גב, ועל כן תוצאת פסק הדין הייתה צריכה להיות שונה, מאחר שהיה צורך להפנות את המטופלת לחדר מיון יולדות גם בהיעדר ממצא, תלונה או סממן אחרים.

כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה לאחר בדיקת המשיבה עלתה אבחנה של לידה מוקדמת. מדובר במערכת ממוחשבת של המבקשת אשר מעלה "דגלים אדומים" עת מתקבלת לטיפול מטופלת הרה עם תלונה על כאבי גב, ולא באבחנה שקבע הרופא שבדק אותה; כי לכאורה בית המשפט המחוזי "התעלם" מעובדות חשובות הנוגעות, בין היתר, לאבחנות שעלו מבדיקת המשיבה במוקד הרפואי; לשיטת המבקשת, בית המשפט המחוזי הסתמך על עדות יחיד של המשיבה, על אף שנמצאו בה מספר סתירות.

נוסף על כך טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי עת העביר את נטל הראיה למבקשת, מאחר שעדות המשיבה באשר למועד תחילת הכאב, שעות ספורות לפני הביקור במוקד הרפואי, ועוצמתו לא הייתה שנויה במחלוקת, ולכן לא היה מקום להעברת נטל הראייה; כי בדיקתה של המשיבה לא הייתה "כלאחר יד" מה גם שלטענתה הכאב התגבר רק לאחר ששבה לביתה, אז גם עבר לבטן וזאת למשך מספר שעות; לטענתה שגה בית המשפט המחוזי כאשר ביטל את חוות דעת מומחי המבקשת ופסל את מסקנותיהם בשאלת האחריות והקשר הסיבתי.

במישור מאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי זה נוטה לטובתה, מאחר שמדובר בסכום כסף משמעותי לכל אדם מן הישוב קל וחומר למשיבים, שמוצאם "סוציו-אקונומי נמוך", המשיב עבד בשמירה והמשיבה כעוזרת לקשישים; עוד נטען כי סך הפיצוי שנפסק למשיבים לא נועד לכסות נזקים מידיים או עתידיים ועיכובו לא יכביד עליהם באופן בלתי מידתי.

10.מנגד, לשיטת המשיבים יש לדחות את הבקשה.

במישור סיכויי הערעור לטענת המשיבים "אין לו סיכוי"; פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על קביעות עובדתיות, על עדויות שנמצאו מהימנות ומנגד על רשומה רפואית "שותקת"; מאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי רשלנות הרופא שבדק את המשיבה עולה במקרה זה מדברי הרופא עצמו – עובדה זו מאיינת כל סיכוי שהערעור יתקבל; טענת המבקשת לפיה נקבע בפסק הדין כי חובה להפנות לחדר מיון או לבדיקת גניקולוג כל אישה בהיריון עם כאבי גב – אינה נכונה.

לשיטת המשיבים, מאחר שהמבקשת אינה מעלה בערעורה טענה באשר לסוגיית הקשר הסיבתי או לסוגיית הפיצוי, הדבר מצביע על כך שסיכויי הערעור להתקבל אפסיים; באשר להעדפת חוות הדעת שהוגשה מטעמם על זו שמטעם המערערת, הרי שעל פי ההלכה הנוהגת, ממצא מהימנות מובהק נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה, אלא במקרים חריגים ביותר.

באשר למאזן הנוחות טוענים המשיבים כי המבקשת נסמכת על מעמדם "הסוציו-אקונומי נמוך" לכאורה, רק משום תחומי תעסוקתם, שמירה וסיעוד, אולם אין לכך כל בסיס; גם שומרים במקצועם וגם עובדות סיעוד זכאים לקבל את שנמצאו לו זכאים וכן המבקשת לא הציגה "נתונים קונקרטיים" שמעלים חשש לאי השבה לוּ הערעור יתקבל.

דיון והכרעה

11.דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

הכלל הקבוע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) מורה כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". היינו, לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניינו, ואין בהגשת ערעור כדי להביא לעיכוב מימוש פסק הדין או להצדיק מתן צו מניעה זמני (ע"א 7439/21 דיגיטל הגבורה והתאורה בע"מ נ' פלוני , פסקה 14 (8.3.2022) (להלן: עניין דיגיטל); ע"א 3388/22 המועצה המקומית אעבלין נ' מוסדות מר אליאס אעבלין ע.ר, פסקה 4 (30.5.2022)).

12.על המבקש לחרוג מהכלל האמור, להוכיח את התקיימותם של שני תנאים מצטברים – סיכויים טובים לזכייתו בערעור, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שלוּ תדחה בקשתו – ייגרם לו נזק בלתי הפיך ולא תהיה אפשרות להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל (ע"א 7015/21 מוסך האחים חוני בע"מ נ' עו"ד שי בר ניר, פסקה 16 (17.11.2021)).

13.בין שני התנאים, מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", ונקבע לא אחת, כי מעמד הבכורה נתון לתנאי בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 967/22 טיפול רפואי מידי (טר"מ) נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל, פסקה 12 (8.3.2022)).

14.בהינתן האמור, אפנה לבחון את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בנסיבות דנן.

15.סיכויי הערעור – אכן, כטענת המשיבים, חלק מטענות המבקשת מופנות כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, קביעות אשר לא בנקל ערכאת הערעור תתערב בהן. יחד עם זאת, המבקשת מעלה טיעונים באשר לקביעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי, ובפרט אחריותה למות התינוקת. לאור זאת, יש מקום להמשיך ולבחון את מאזן הנוחות בענייננו.

16.מאזן הנוחות – המבקשת טענה למצבם הסוציו-אקונומי לכאורה הנמוך של המשיבה ובעלה, אולם לא צירפה כל ראיה או תצהיר לתמוך בטענותיה, למעט ציון עיסוקיהם. יחד עם זאת, כפי שציינתי בעבר, ככל שמדובר בעיכוב ביצוע פסק דין בו נפסק סכום גבוה, קיים חשש כי המשיבים ישתמשו בחלקו עד להכרעה בערעור באופן שיקשה על השבת הסכום. חשש זה מתעצם במקרים בהם המשיבים בערעור הם אנשים פרטים מן היישוב, כבמקרה דנן (ע"א 6975/19 הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני, פסקה 6 (26.1.2020); עניין דיגיטל, פסקה 17).

בענייננו, בית המשפט המחוזי פסק כי על המבקשת לשלם למשיבים סך של 1,829,053 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך דין בסכום של 429,830 ש"ח, כשהסך הכולל הוא סכום של 2,305,043 ש"ח וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה. מדובר בסכום כסף לא מבוטל, אשר אדם מן היישוב, אף ללא קשר למצבו הסוציו-אקונומי, יתקשה להשיבו בפרק זמן קצר.

17.מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, ובהינתן שהמבקשת לא טענה לקושי כלכלי או אחר בביצוע התשלום, הבקשה מתקבלת בחלקה באופן שעל המערערת להעביר סך כולל של 600.000 ש"ח לידי המשיבים 3-1 וזאת תוך 30 יום מהיום.

בנסיבות העניין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות.