ע"א 9039/06 עמוס רומנו נ. גבריאל גרוס

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי לעניין בקשת המערער לפטור מערבון וכן בקשה למתן ארכה להגשת ערעור שכנגד.

1.

לצורך דיון בבקשה אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו לה. המערערים בע"א 9150/06 (להלן: המשיבים) הגישו תובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר עניינה נזקים שנגרמו להם עקב פרויקט עסקי משותף עם המערער ואחרים. התביעה נדחתה. ביום 5.11.06 הוגש על ידם ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא (ע"א 9105/06). ערבון הופקד ביום 14.12.06. המשיבים 1-4 בערעור זה הגישו ערעור שכנגד שעניינו גובה ההוצאות שנפסקו להם (להלן: המערערים שכנגד) . כמו כן ביום 5.11.06 הוגש ערעור (ע"א 9039/06) מטעם אחד הנתבעים בהליך שהתנהל בבית משפט קמא, מר עמוס רומנו (להלן: המערער ) שאף עניינו גובה ההוצאות בהן חויבו המשיבים. במקביל להגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לפטור מערבון או להפחתתו. בהחלטתי מיום 10.12.06 פטרתי את המערער מערבון בהעדר תגובה מטעם המשיבים. בדיעבד הסתבר, כי המשיבים הגישו את תגובתם במועד אולם עקב תקלה תגובתם לא הועברה לעיוני. במצב דברים זה, בהחלטתי מיום 10.1.07 בוטלה החלטתי הקודמת ונקבע כי על המערער להפקיד ערבון בסך של 15,000 ₪. ביום 11.1.07 הגיש המערער בקשה להבהרת החלטתי אשר במסגרתה נטען כי הוא היחיד אשר חויב בערובה בשני ההליכים שבכותרת. כמו כן נטען כי תגובת המשיבים לבקשתו לפטור מערבון מעולם לא הומצאה לו. בהחלטתי הובהר כי המשיבים הפקידו ערבון בערעור שהוגש על ידם, כי המערערים שכנגד פטורים מהפקדת ערבון וכי משבחר המערער להגיש ערעור עצמאי על פסק דינו של בית מפט קמא, עליו להפקיד ערבון וזאת ללא קשר לכך שעל פסק דין זה הוגש ערעור גם על ידי המשיבים. כמו כן, בהחלטתי הורתי למשיבים להמציא את תגובתם למבקש ונקבע כי בשלב זה אין מקום לביטול החלטתי מיום 10.1.07. בבקשה שלפני בקשת המערער היא לעיין מחדש בהחלטתי לחייבו בהפקדת ערבון ולחילופין, ליתן לו ארכה להגשת ערעור שכנגד, חרף הערעור העצמאי שהוגש מטעמו, ובכך לייתר את חובתו להפקיד ערבון

בהליך שבכותרת. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.

דין הבקשה לעיון חוזר להידחות. העיכוב שחל בהמצאת תגובת המשיבים למערער וכן טענתו כי טרם שולמו לו ההוצאות בהן חויבו המשיבים בפסק דינו של בית משפט קמא (טענה המוכחשת על ידי המשיבים) אינם מקימים עילה, כגון שינוי נסיבות, המצדיקה את שינוי החלטתי. אף לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשה שכן תכלית הערבון אינה לשמש מכשיר לאכיפת חיובי בעלי הדין אלא תכליתו היא להבטיח את הוצאותיו של בעל דין, המוטרד לדיון נוסף בעניינו בערכאת ערעור.

3.

נותר אפוא לדון בבקשתו החילופית של המערער למתן ארכה להגשת ערעור שכנגד. בנסיבות העניין, דין הבקשה להתקבל. אכן, המועד להגשת ערעור שכנגד חלף זה מכבר. אולם בענייננו הוגש על ידי המערער ערעור עוד בטרם הוגש ערעור על ידי המשיבים. בנסיבות אלה, בהגשת ערעור שכנגד תחת הערעור שהוגש אין כדי לפגוע בציפיותיהם של המשיבים או לשנות את מצבם לרעה. אכן, החיוב בהפקדת ערבון מוצדק כאשר בעל דין בוחר, מטעמיו שלו, להגיש ערעור עצמאי, חלף הגשת ערעור שכנגד. אולם שעה שהוגש ערעור עצמאי במועד על פסק הדין והמערער מבקש להמירו בערעור שכנגד, אין מקום למנוע זאת ממנו ובכך אף להסיר את החיוב שחל עליו להפקיד ערבון. לא מצאתי כי בנסיבות העניין למשיבים ישנו אינטרס נגדי הראוי להגנה אשר מצדיק את דחיית הבקשה. למותר לציין, שהערעור שכנגד יוגבל רק לאותם טענות אשר הועלו על ידי המערער בערעורו.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. ע"א 9039/06 יימחק. המערער יגיש ערעור שכנגד בע"א 9105/06 תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. בשים לב לכך שב"כ המשיבים אינו מכחיש את טענת המערער כי תגובתם לבקשה לפטור מערבון לא הומצאה להם במועד, אולם בהתחשב גם בהתנהלות המערער, ישא המערער בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 1,000 ₪, אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. החלטה זו תתויק בערעור שכנגד שייפתח על ידי המערער.