ע"א 9053/02 רלה וינשטיין נ. גיא קוסקס

ביום 2.6.04 ניתן על-ידי בית-משפט זה פסק-דין נשוא הבקשה דנן, בו נקבע כי המבקשת הרימה את הנטל להוכיח, כי הוצגו לה מצגי-השווא על-ידי המשיב. עוד הוחלט בפסק-הדין, כי יש להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי, כדי שיבחן את הקשר הסיבתי וגובה הנזק בגין מצגי-השווא שהוכחו.

ביום 2.9.04, ובהתאם לארכה בת 90 יום שניתנה למבקשת, הגישה המבקשת לבית-משפט זה את הבקשה שלפנינו, בה היא עותרת לכך שהדיון לא יוחזר לבית-המשפט המחוזי, אלא יוכרע באופן סופי על-ידי בית-משפט זה. לטענתה, הגם שבית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ס' צ'רניאק) דחה את תביעתה וקבע כי היא לא עמדה בנטל להוכיח את קיומם של מצגי-השווא, הוא הוסיף ואמר כהאי לישנא:

"יחד עם זאת, מאחר והתיק משנת 1988 איני רואה עצמי פטורה מלומר מילים אחדות בעניין זה.

הנתבע לא כפר בגובהו של הנזק וגם הקשר הסיבתי הוכח".

לטענת באי-כוח המבקשת, מקביעה זו של בית-המשפט המחוזי ניתן ללמוד, כי לו הייתה עומדת המבקשת בנטל להוכחתם של מצגי-השווא, או-אז היה ניתן פסק-דין לטובתה, הואיל והנזק והקשר הסיבתי הוכחו במשפט. לטעמה, לאור קביעתו הברורה של בית-המשפט המחוזי, אין עוד מקום להחזיר אליו את הדיון, וכי שיקולי צדק ויעילות מחייבים את תיקונו של פסק-הדין, במיוחד לנוכח עינוי הדין הממושכים שהיו מנת חלקה והנמשכים מאז שנת 1988.

מנגד, מבקש בא-כוח המשיב לדחות את הבקשה, שכן לטענתו משמעותה הוא ניסיון לשנות מהותית את פסק-הדין, אשר קבע כי התיק יחזור לערכאה הראשונה לבירור עובדתי בשאלת גובה הנזק. לטעמו, אין סמכות בדין להבהיר או לתקן פסק-דין, כאשר מדובר בתיקון מהותי.

החלטנו לדחות את הבקשה, וזאת מהטעם כי התיקון המבוקש אינו בגדר תיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עניינו בבקשה לשנות את תוצאת פסק-הדין, בקשה שבית-המשפט אינו מוסמך להיעתר לה לאחר שסיים את מלאכתו.

מכל מקום נוסיף, כי בעת מתן פסק-הדין על-ידי בית-משפט זה, לא נעלמה מעינינו אמירתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה המשיב לא כפר בגובה הנזק וכי גם הקשר הסיבתי הוכח. ברם, התרשמותנו הייתה כי הדברים נאמרו אגב אורחא, ומכל מקום סוגיה זו לא זכתה לדיון מפורט בפסק-הדין. אשר-על-כן, הבקשה נדחית.