ע"א 9053/02 רלה וינשטיין נ. גיא קוסקס

1.

בית-משפט זה קבע בפסק-דינו בע"א 9053/02 (ביום 2.6.04) כי הדיון בו יוחזר לבית המשפט המחוזי על-מנת שיבחן את הקשר הסיבתי וגובה הנזק בגין מצגי השווא שהוכחו. המערערת פנתה בבקשה לתיקון והבהרת פסק הדין בטענה, כי שאלת הקשר הסיבתי הוכחה ונקבעה ואין טעם בהחזרת הדיון. בהחלטה נוספת (מיום 28.9.04) נדחתה בקשת ההבהרה. זאת, בין היתר, תוך קביעה כי בעת מתן פסק הדין בערעור, לא נעלמה מעיני הרכב השופטים אמירתו של בית המשפט המחוזי בעניין הקשר הסיבתי, אלא שההתרשמות היתה כי הדברים נאמרו אגב אורחה ולא נדונו באופן מפורט.

2.

המערערת שבה ופונה בבקשה לבטל את החזרת הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי. לטענתה נגרם לה עוול חמור שנמשך שנים רבות בפרשה זו, למעלה מ-10 שנים, ואין עדיין הפרשה קרובה לסיום. חובותיה רבים ובעלה מצוי במצב בריאותי קשה. עיינתי בבקשה נוספת זו. אין בידי לקבלה לרישום בבית המשפט וממילא להכריע בה. הרכב השופטים אמר את דברו בהחלטתו מיום 28.9.04 והוסיף, כי אין הוא מוצא עילה בדין לתיקון פסק-דינו או הבהרתו. ער אני למצבה של המערערת, אולם הדין וסדרי הדין החלים בעניין זה אינם מאפשרים לשוב ולהידרש לבקשה מעין זו למרות האמור בה. יחד עם זאת, ובשים לב לאמור בסעיף 32 לבקשה בדבר מצב הדברים בבית המשפט המחוזי, יש לקוות כי הדיון בעניינה של המערערת בערכאה הראשונה יסתיים במהרה.