ע"א 9163/04 אילן גרטלר נ. מנחם מנדל רובינשטיין

1.בפני בקשה להורות על ביטול הודעת קביעת הערעור שבכותרת לדחייה עקב אי המצאת ערבות בנקאית במועד שנקבע על ידי בית המשפט. לדברי המערער, הערבות הבנקאית הונפקה בבנק ביום 21.11.04 והוגשה לבית המשפט ביום 24.11.04. העיכוב בהוצאת הערבות הבנקאית נבע מנסיבות שלא היו בשליטת המערער שכן משרדו של בא כוחו הוצת במהלך חודש ספטמבר והתיקים והציוד עלו באש. רק בימים אלה הושלמה מלאכת שחזור המשרד כאשר מלאכת שחזור התיקים עצמם תמשך עוד זמן רב. כמו כן, כל הדואר שהגיע למשרדו של בא כוח המערער במהלך חודש אוקטובר לא הגיע לשולחנו עקב האנדרלמוסיה ששררה במשרד ועל כן לא מסר בא כוח המערער למבקש במועד, את החלטת בית המשפט בעניין הערבון.

2.המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, מדובר בבקשה סתמית וכללית אשר אינה מפרטת דבר. אף התצהיר שצורף הינו כללי ויש בו משום התחמקות ממתן פרטים ועובדות ספציפיים. המערער אינו נוקב בתאריך הגשת הערעור ואינו נוקב במועד המקורי בו היה עליו להמציא את הערבות הבנקאית. המערער מדבר על "כל הדואר" שלא הגיע לשולחנו, אולם אינו מתייחס להודעת בית המשפט על הצורך להמציא ערבות בנקאית ומתי נתקבלה במשרד בא כוח המערער. יתר על כן, הבקשה לוקה בחסר הגיון בסיסי, שכן התלונה במשטרה על ההצתה הוגשה ביום 16.9.04 והערעור הוגש ביום 12.10.04 משכך ניתן ללמוד כי התיק לא ניזוק כלל או ששוחזר ולכן אם בא כוח המערער הצליח להכין ערעור במועד הסמוך יותר לשריפה אין כל הצדקה לחוסר הטיפול בהפקדת הערבות הבנקאית. אין זה סביר שבחודש אוקטובר הוכן והוגש הערעור, מחד, אולם באותו חודש לא קיבל בא כוח המערער אף דבר דואר.

3.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב ובכתב הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להתקבל. החיוב בערבון נקבע בהחלטת בית המשפט (המזכירה הראשית) מיום 13.10.2004. הוקצבו למערער 30 יום להפקדה. אכן, לא ברור מתי הומצאה הודעה זו למערער אולם ברי כי לכל הפחות יכול היה המערער להפקיד את הערבון עד יום 13.11.2004. האיחור הוא על כן של 11 יום לכל היותר. איחור זה הינו תוך סטיה ממועד שנקבע – אולם המועד נקבע על ידי בית המשפט ולא בדין ולכן אין הכרח בטעם מיוחד אלא די בטעם "רגיל". כלום יש טעם כזה בנסיבות העניין? מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה קיים קושי בטענה בעניין הנזק שנגרם בשריפת המשרד שעה ששריפה זו היתה במחצית חודש ספטמבר ואילו הערעור עצמו הוגש בחודש אוקטובר, אולם בה בעת יש ממש בטענה לפיה שריפת משרד של עורך דין על כל האמור בה מביאה לבוקה ומבלוקה שיש בה כדי להשפיע על ניהול העניינים השוטף – בוודאי אלו שהיו במשרד ובמידה מסויימת – גם אלו שהחל הטיפול בהם גם לאחר מכן. כך בייחוד שעה שהמדובר בערעור על פסק דין מיום 6.8.2004. המשיב לא יכולים גם לטעון למעשה כי הסתמכו על אי הפקדת הערבון משעה שאף הם לא יודעים אימתי היה הערבון צריך להיות מופקד. בנסיבות אלו, נראה אכן כי הסעד הראוי הינו הארכת המועד, וכך אני מורה. המשיב לא ביקש הוצאות בהליך זה וממילא אין צו להוצאות.